בית יחזקאל (מיכלסון) שכא

מושב קושית הל"א בש"ס ב"ק דע"א ופשוט: והנה עפ"י המהרי"ט אמרתי במה שמק' על תוס' שהק' מר"מ במומר לד"א הא זאת הוי רק לענין חשד אבל אין זביחתו זביחת מומר וי"ל דכאן מיירי באחרים רואים עיין בשו"ת מהרי"ק הובא בתב"ש סי' י"א, והובא גם בס' חוסן ישועות בד"ה תוס' ד"ה השוחט, ובד"ה בא"ד, ומש"כ הח"י בד"ה בא"ד דלשיטת מהרי"ק וכו' כונתי לדבריו, ועיין בכו"פ סי' י"א, ובח"ס ריש סוגיא זו, והתב"ש שם בשם מהרי"ק תי' דאי באחרים רואים מה למימרא פשיטא, אכן לפי מהרי"ט י"ל דטובא קמ"ל דלא נימא אעל"מ וקמ"ל דשחיטתו כשרה כסברת מהרי"ט דלא יהי' מתוקן האיסור, שוב ראיתי בח"ס שם, וע' בלב אריה ד"ה בתוס' ד"ה השוחט, ומש"כ זקני הגה"ק מזאלקווא זי"ע בס' חמדה גנוזה בסוגיא זו בענין דחשד ואחרים רואין דבר מושכל, אבל יש להעיר בד"ק דאף דאחרים רואין לא הוי עוד בפרהסיא דבעינן עשרה כנ"ל: ו) גם יש לומר בשיטת הרמב"ם דהמפו' כ' על קושית הר"ן על הרמב"ם דהוי מקלקל והלא הוי מקלקל ע"מ לתקן ועיין בזה בקצה"ח סי' נ"ב, ובתוס' חולין ד"ח ע"א הקשו בהא דסכין של עכו"ם וכו' מקלקל הוא והקשו מש"ס פסחים דע"ג דשוחט בשבת הוי מתקן מאמה"ח אכן י"ל עפימש"כ הספורנו פ' ויקהל בפ' לא תבערו אש וכו' אעפ"י שהבערה בעצמה הוא קלקול על הרוב בכל מקום בהיותה כלי לכל המלאכות או לרובן הוא אסורה בשבת עיי"ש וא"כ גם בשחיטה דמקלקל הוא כיון דעל פי רוב נעשה לתיקון אע"ג דהוא מקלקל מ"מ גוף המלאכה הוא לתיקון ועפ"י רוב נעשה המלאכה לתיקון ומש"ה חייב לענין שבת ועיין בשו"ת מהר"י הכהן מה"ת בשער הענינים סי' כ"ו וא"כ י"ל לר' מאיר דחייש למעוטי א"כ אולי כוונתו לקלקל ולא חשיב קלקול ע"מ לתקן ולא נעשה מימר בתחילת שחיטה אבל ר' יהודה דפליג על ר"מ ולא חייש למעוטי א"כ כיון דרוב עושין השחיטה לתקן שפיר נעשה מומר ועיין בס' מלא הרועים בכללי רובא לר"מ: ז) שם בתוס' ד"ה מחחכין את הדילועין וכו' ובהמה נמי איירי ביושב ומצפה שמא ישחטנה חש"ו ואחרים רואין אותם וכו' כ' בס' לב אריה לא זכיתי להבין דבריהם דא"כ במשנתינו דהשוחט בשבת במאי מוקי לה אי מיירי ג"כ ביושב ומצפה א"כ מאי האי דקאמר לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת ופרש"י כגון מי שלא שחטה אתמול ומסתמא לא הניח ע"מ לשחטה בשבת ואי איירי ביושב ומצפה א"כ איך הובררה דלגדל עומדת דהא כבר קיוותה נפשו והתאוה תאוה שתשחט בשבת ואי לימא דמתני' מסתמא איירי באינו יושב ומצפה א"כ אמאי נסבין חבריא למימר ר' יהודה היא הא בזה אפי' לרבנן אסור לבו ביום משום מוקצה אלא ע"כ דבבהמה לא שייך כלל להיות יושב ומצפה למלתא דלא שכיח כזה שישחטנה חש"ו ואחרים יהיו רואין אותם ועיין בשבת דף מ"ו ע"ב ואפי' באינו יושב ומצפה מותר בזה לר"ש דלא שייך בהא דחי' בידים כגרוגרת וצמוקין ועיין בב"י וטו"ז סי' שכ"ד ודברי התוס' אלו צל"ע וכו' עיי"ש, ולענ"ד ליישב דבס' חוסן ישועות בשמעתין בדברי התוס' אלו וז"ל ואין להקשות לפי' התוס' דמיירי ביושב ומצפה ובלא"ה מודי ר"ש דאסור א"כ אמאי מוקי רב משנתינו כר"י לוקמי כר"ש ובאין יושב ומצפה די"ל דניחא ליה טפי לאוקמא כרבי יהודה משום דקתני שבת דומיא דיוה"כ ומשמע בכל גווני אסור עכ"ל א"כ י"ל שפיר דמיירי באינו יושב ומצפה ולכך לר' יהודה אסורה באכילה ביומא והובררה דלגדל עומדת, ואפ"ה לא אוקמי' אליבא דר"ש משום דדומי' דיוה"כ מיירי והבן: גם י"ל עפימש"כ שם הח"י ונראה דהא דמהני יושב ומצפה היינו דוקא בענין