בית יחזקאל (מיכלסון) שכ

עדים זוממין קנסא במכות שם וזה תלוי בהא דס"ל לוקה ומשלם וצ"ל דגמר ממוציא ש"ר ומוציא ש"ר קנס וצ"ל דגם עדים זוממין ס"ל דקנסא אך אחרי דגמרינן עדים זוממין ממוציא ש"ר דלוקה ומשלם הדר ילפינן בכל דוכתא דלוקה ומשלם אף בממונא והטעם ע' בתוס' שם ובכתובות פרק נערה עיין במלא הרועים במע' ע' עדים זוממין קנסא אות ב' וא"כ ע"כ סובר ר' מאיר לאו שאין בו מעשה אין לוקין כיון דס"ל עדים זוממין קנסא ועיין במלא הרועים במע' ל' בסוגיא דלאו שאב"מ אות ה' שכ' דר' אושעי' ס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין כיון דס"ל עדים זוממין קנסא בב"ק דף ה' ליכא למיגמר ממוציא ש"ר ועדים זוממין ע' תוס' מכות דף ד' ד"ה הל"ק דהוכיחו דר"ע ס"ל אין לוקין עכ"ל, ולפי"ז מוכח דר' יהודה סובר אעל"מ ואפ"ה לוקין משום דעבר אמימר' דרחמנא כמו בלאו שאב"מ דלוקין, ור' מאיר סובר אי עביד מהני כיון דסובר אין לוקין על לאו שאב"מ כנ"ל, וא"כ לר' מאיר דסובר אי עביד מהני שפיר יוכל לאוקמי במזיד ולא קשה ק' מהרי"ט דלמה שחיטתו כשרה נימא אעל"מ, דהא איהו סובר אי עביד מהני, אבל הרמב"ם לפי ההלכתא דכל מילתא דארל"ת אעל"מ וגם לפי דמוקי הגמ' משנתינו כר' יהודה שפיר כ' הרמב"ם דמיירי בשוגג דאי במזיד יקשה נימא אעל"מ כנ"ל, ולפי"ז מיושב גם קושית הראש יוסף לקמן דמקשה הגמ' לר' יהודה והא מתחייב בנפשו קתני דאין לאוקמי אליבא דר' יהודה בין בשוגג ובין במזיד דהא במזיד יקשה נימא אעל"מ, וכן מיושב קושית הלב אריה בב"ק דע"א דאין לומר לר' מאיר דלית לי' קלב"מ ולחלק בטובת בשבת בין שוגג למזיד דהא לר"מ גם במזיד שחיטתו כשירה כיון דסובר א"ע מהני וכדחזינן כאן בחולין דקאמר הגמ' ונוקמה במזיד כר"מ והבן: ה) ובאופן יותר קרוב ע"ד הנ"ל אמרתי ליישב ת"ל בהקדם מש"כ בס' שער יהודה לחולין ליישב שיטת הרמב"ם מהא דבעי לאוקמי כר"מ ובמזיד וכן ליישב קושית הראש יוסף הנ"ל וז"ל ונ"ל דידוע קושי' מהרי"ט דמקשי דלמה שחיטתו כשירה ונימא כמדארל"ת אעל"מ ותירץ דדוקא במקום שיתוקן האיסור אם לא מהני אכן במקום שלא יתוקן האיסור אי נימא דל"מ שפיר אמרינן דמהני ולפי"ז נימא דלהרמב"ם יכול לאוקמה במזיד ור"מ ואי דנעשה מומר ושחיטתו פסולה הלא יש מציאות בזה האופן בעוף שהי' חצי קנה פגום ושחט הוא כל שהוא וכמעט ששחט נגמר שחיטתו ואז נעשה החבלה והשחיטה ובאים כאחד ושחיטתו כשירה וכמו שכתב הפלתי בסי' י"א סק"ב עיי"ש אכן כל זה למ"ד דס"ל דמקלקל בחבורה חייב א"כ גם אי נימא דלא מהני ולא תיקן כלום מ"מ מה דעבר עבר ולא יוכל לתקן עוד אכן לר' יהודה דס"ל דמקלקל בחבורה פטור בשבת דף ק"ו א"כ לדידי' לא יכול לאוקמה בשוגג ובמזיד דיקשה למה תהי' שחיטתו כשירה במזיד לאחרים נימא כל מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ ואם לא מהני מתוקן האיסור דמה ששחט הוי מקלקל בחבורה לבד ופטור לכך יהי' שחיטתו אסורה גם לאחרים והא דמכשיר ר' יוחנן רק במבשל ליכא לתקן האיסור אכן בשחיטה אם לא מהני מתוקן האיסור מכל וכל וצריך לומר דר' מאיר ס"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב עכ"ל ולדברינו הנ"ל יש לומר דגם אי ס"ל לר' מאיר דמקלקל בחבורה פטור אפ"ה יוכל לאוקמה במזיד ואין להקשות אליביה נימא דשחיטתו אסורה דכל מילתא דארל"ת אעל"מ כיון דיהי' מתוקן האיסור, זה אינו דהא ר"מ סובר א"ע מהני, אבל לר' יהודה ע"כ מיירי בשוגג דאי במזיד ובעוף באופן שכ' הכו"פ סי' י"א זה אינו דאכתי יקשה נימא אי עביד לא מהני כיון שיהי' מתוקן האיסור כנ"ל, ולפי"ז ג"כ