בית יחזקאל (מיכלסון) שיט

מיירי במזיד רק דמיירי בצינעה דלא נעשה מומר וכמו שתי' התוס' היינו משום דהרמב"ם ס"ל הא דמחלל שבת בפרהסיא לא מיקרי בפרהסיא דוקא בפני עשרה וכמ"ש הר"ן אלא במפקיר עצמו ואינו חושש משום אדם מיקרי בפרהסיא יהי' עשרה או אחד וכן משמע מדברי המרדכי וכו' עיי"ש וכ"כ הכו"פ יו"ד סי' י"א סק"ב אבל באמת דוחק לומר כן דהא מבואר בכל מקום דבפרהסיא הוי בפני עשרה בכתובות ד"ז זיל אייתי לי בי עשרה ואימא לך וכו' המזכה לעובר וכו' וכן במנחות ד"מ לירמז בי עשרה וכו' ובש"ס סנהדרין דע"ד, ובמדרש רבה וירא פנ"ד בפני עשרה, ובקונטריסי בסו"ס חבלים בנעימים ח"א, ועיין בשו"ת דברי יעקב סי' ע"א לכן נלענ"ד דכוונה אחרת היה להרמב"ם דלא מוקי במזיד ובצינעה דהנה בשו"ת מהרי"ט סי' ס"ט הקשה בהא דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה הא כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני עיי"ש ולכן מוקי הרמב"ם דמיירי בשוגג וכבר פלפלו האחרונים אי גם בשוגג אמרינן כל מילתא דארל"ת אי עביד לא מהני עיין בשו"ת נודע ביהודה מה"ת תיו"ד סי' ט' ובתאע"ז סי' קי"א ובשו"ת חתם סופר חחו"מ סי' נ"ו ובס' שושנת העמקים להפרמ"ג כלל י"ט ובשו"ת שאילת שלום מה"ת סי' ל"ד ובס' מלא הרועים באות כ' בסוגיא דאעל"מ אות י"ד וזה דוקא לדידן אבל לקמן שפיר קאמר הגמ' ונוקמה במזיד כר"מ דהא ר' מאיר סובר כל מילתא דא"ר ל"ת אי עביד מהני דהא מבואר בתוס' ב"מ דף ד' ע"ב ודף ק' ע"ב דר' מאיר דריש ריבויי ומיעוטי ועיין בכו"פ סי' פ"ד סק"ב, ועיין בס' מלא הרועים בח"ב מער' כ' בענין כללי ופרטי אות י"א שכ' דמאן דדריש ריבויי ומיעוטי ע"כ סובר לחלק צריך קרא ועיין במלה"ר ח"ב בכללי לחלק אי צריך קרא אות ח' שכ' עיין בחלק א' ערך כל מילתא דארל"ת פלפלנו דזה תלי' בזה אי לחלק צריך קרא או לא דרבא לשיטתו דס"ל לחלק ל"צ קרא לכך ס"ל דאי עביד לא מהני ואביי לשיטתו דס"ל לחלק צריך קרא לכך ס"ל א"ע מהני ושם אות ט' כתב שנית וז"ל עיין בערך כללי ופרטי אות י"א שכתבנו דמאן, דס"ל לחלק צריך קרא צ"ל דדריש ריבויי ומיעוטי כדמסקינן בשבועות דף כ"ז ע"ב לר' יאשיה דמיבעי' או לחלק וצ"ל כר"ע ס"ל יע"ש דאל"כ מנ"ל דאין שבועה תלה על דבר מצוה עכ"ל א"כ מוכת דר"מ סובר כל מילתא דארל"ת אע"מ, ויותר יש להביא ראי' עפימש"כ במפורשים דלכאורה אביי דלא ניחא ליה לומר דלקי משום דעבר אמימר' דרחמנא אפשר טעמו דאי ס"ד המעשה בעצמותה לא פעל ולא מידי והוי כמאן דלא נעשה כלל רק אמה שעבר אמימר' דרחמנא יתחייב א"כ מה לי לאו שיש בו מעשה או אין בו מעשה הרי המעשה כאלו אינו ולא ניחא לי' לאביי למימר משום דעבר אמימר' דרחמנא במעשה חמור מעבר אמימר' בלא מעשה דהא אין אנו דנין על גוף מעשה העבירה רק על מה שעבר אמימר' דרחמנא ע"כ סבר אביי דע"כ המעשה קיים ונמצא לוקה אמעשה עבירה שיש לה קיום ורבא דס"ל לוקין אמימר' דרחמנא י"ל דסבר באמת כמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין ושפיר מצי אמר דלוקין משום דעבר אמימר' דרחמנא, נמצא דתלי' פלוגתת אביי ורבא באע"מ או לא מהני בפלוגתת התנאים בענין לאו שאין בו מעשה ומאן דס"ל אין לוקין ע"כ כאביי ומאן דס"ל לוקין מצי סבר כרבא עיין בזה באורך בס' חתנ"ס דף קמ"ג ע"א והנה רבי יהודה סובר לאו שאין בו מעשה לוקין עיין בש"ס תמורה ד"ט ובמכות דף ג' וע"כ דסובר כל מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ ולכן סובר ר' יהודה עדים זוממין ממונא במכות שם משום דס"ל לאו שאב"מ לוקין וגמיר במה הצד מעדים זוממין ומוש"ר דאי פרכח מה למוש"ר שכן קנס עדים זוממין יוכיחו דממונא עיי"ש אכן ר' מאיר דסובר כר"ע