בית יחזקאל (מיכלסון) שיח

ג) וראיתי בס' ל"א ליישב שיטת הרמב"ם מהא דקאמר הגמ' ונוקמי במזיד כר"מ דהנה בלא"ה צריך להבין דברי הרמב"ם שכ' דבמזיד הוי מומר ואי משום דבאותה שחיטה לא נעשה מומר מ"מ בשעה שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור הוא מחלל שבת ובעת שיגמור השחיטה תו הוי מומר ולכאורה קשה הא בלא"ה כל שחיטה מיקרי מקלקל דבחייה עומדת לשלשה דברים רק דאפילו הכי חייב לענין שבת מחמת התיקון שהוציא מידי אבר מן החי ואם כן בתחלת השחיטה הא עדיין לא תיקן והוי מקלקל ולא חילל שבת עדיין והתיקון להוציא מידי אמ"ה הוא רק בגמר שחיטה ואז הוא מחלל שבת ולא מיקרי רק פעם א' ולא נעשה מומר ושוב מצאתי בפלתי ובפ"מ שעמדו בזה וכן מצאתי להר"ן ז"ל בחידושיו שכ"כ עיי"ש אבל לע"ד לא שייך זה רק אם אינה לשחיטה אלא בסוף ועל תחילתו אין תורת שחיטה רק כשאר חובל והוי מקלקל אבל אם ישנה לשחיטה מתחלה וע"ס א"כ מתחלת השחיטה מיד מתחלה תיקון להוציאה מידי אמה"ח דהא בכל מלאכה שיש בה תיקון אטו לא מחייב עד שיגמור כל התיקון וה"נ כאן כיון דגם על התחלה חלה שם שחיטה א"כ מתחיל התיקון מיד בתחילתו והוי מחלל שבת ובגמר שחיטה תו הוי פסול עיי"ש, ועיין בזה בקצה"ח סי' נ"ב: ויש להמתיק דבריו עפ"י שהקשו על הר"ן בחידושיו לחולין שחולק על הרמב"ם וסובר דבתחלת שחיטה לא נעשה מומר משום דהוי מקלקל וע"כ גם בשוחט בשבת במזיד שחיטתו כשירה והקשו הא המקלקל על מנת לתקן וסותר על מנת לבנות חייב וכאן ג"כ הקלקול הוי ע"מ לתקן מאמה"ח אכן יש לומר דהר"ן שפיר הקשה על הרמב"ם דהוי מקלקל דהא מבואר בחולין דף ח' ע"א סכין של עכו"ם מותר לשחוט בה ואסור לחתוך בה בשר מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר מתקן הוא וכ' בתוס' ד"ה מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואע"ג דבס"פ אלו דברים בפסחים דע"ג מחייב לענין שבת גבי שוחט בשבת בחוץ לעכו"ם משום תיקון כל דהו דתקן להוציא מידי אבמה"ח שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שיש תקון פורתא חשיב מלאכת מחשבת שלכך נתכוין אע"פ שקלקולו יתר על תקונו אבל לענין נהנה מעכו"ם לא חשיב הנאה כיון שקלקולו יתר על תקונו עכ"ל א"כ יש לומר דהא דמקלקל על מנת לתקן וסותר ע"מ לבנות חייב זה דוקא באם התיקון הוה תיקון גמור, ואז חייב גם על הקלקול, אבל בשחיטה בשבת כיון דהשחיטה גם בסוף הוי תיקון פורתא וקלקולו יתר על תקונו, א"כ די לנו לחייבו על גמר השחיטה דאיכא עכ"פ תיקון פורתא, אבל על תחילת השחיטה דהוי מקלקל פטור ושפיר כ' הר"ן דלא הוי מומר בתחילת השחיטה, אכן זה רק באם אינה לשחיטה אלא בסוף ועל תחילתו אין תורת שחיטה שפיר הוי מקלקל אבל אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף שפיר הוי מקלקל ע"מ לתקן כקושית המפורשים הנ"ל, ושפיר עולה מה דסיים הלב אריה עפ"י הגמ' זבחים ד"ל דרבא סובר אליבא דר"מ דאינה לשחיטה אלא בסוף וסתמא דגמ' ס"ל אליבא דר"ח דאינה לשחיטה אלא בסוף וכדקאמר רבא אליבי' לכך קאמר הגמ' שפיר ונוקמי במזיד וכר"מ ואפ"ה לא הוי שחיטת מומר דבפ"א לא נעשה מומר ואי משום דכבר חילל שבת בתחלת השחיטה מ"מ כיון דעל התחלה לא חל שם שחיטה רק שם חובל וא"כ הוי מקלקל והתיקון הוא רק בסוף ובאותו פעם לא נעשה מומר אבל הרמב"ם ז"ל דפסק לדינא דישנה לשחיטה מתחלה וע"ס תו ליכא לאוקמי מתני' במזיד דכיון דחל על תחילת השחיטה ג"כ שם שחיטה תו הוי מחלל שבת בתחילתו דמיקרי מתקן והוי מומר: ד) עוד י"ל דהנה הל"א כ' הא דלא מוקי הרמב"ם הכא דמתני'