בית יחזקאל (מיכלסון) שיג

נמוך, ויש לו כיס ובתוך הכיס יש צמר ומוגלא, הנה מעולם אנו מטריפים, מטעם שמא בעת גזיזת הכבש נקבו מקום זה עם הכין, והערל הגוזז תחב מעט צמר בהנקב, ונתרפא העור מלמעלה, וזה הצמר שתחב נשאר תחת העור ונעשה כמו מכה עם כיס, וכבר דיברנו מזה עם כמה רבנים והסכימו שטריפה, ובכל שנה נמצאים כמה כבשים כאלו וכו', ובעת שהרה"ג ר' משה מקאנסקיוואלי נתקבל לאב"ד דפה דברנו עמו מזה, ואמר שמעולם לא שמע משאלה זו ודעתו הי' להכשיר מטעם הב"ח וטו"ז בנוצות הנמצאים בפנים באווזות, וכתב ללבוב להגאון רי"ש נאטנזאהן זצ"ל, והשיב לו בקיצור בזה"ל, אודות השאלה מהגילקעלי הוא טריפה בפשיטות עכ"ל, וגם נודיע לכ"ג שי' שמצאנו כ"פ גם בבהמה גסה אצל מקום השחיטה כמו מכה גדולה, והי' ג"כ תחת העור, וקלפנו המכה מהעור בפנים והי' בה ג"כ שערות ארוכות הרבה עם מוגלא והכשיר הרה"ג ר' נתן אבד"ק זאמושטש, שהי' בעירנו מו"צ, וגם שמענו מהגאב"ד דפה ר' יצחק אלי' זצ"ל שהי' באיזה עיר והי' שאלה על שור גדול שהי' מכה בצוארו עם שערות ומוגלא והכשיר הרב משם, ואפשר בשור גדול לא שייך לומר שמחמת גזיזה נעשה זאת, ויוכל להיות שבשור הי' ע"י הקזה ע"י אומן כידוע, אבל בכבשים שכיח הדבר לעשות נקב ע"י סכין ולתחוב צמר להנקב שעשה בסכין כדי שיתרפא, ובודאי חוששין לנקיבת הסימנים, והי' פה שאלה על שור גדול והכשיר הרה"ג ר' מאיר שי' עם בד"צ שלו, ובכבשים אנו מטריפים ולא נעשה עוד שום שאלת חכם בזה כדי להכשיר ח"ו, ואין אנו בודקין עוד את הכבש בבדיקת פנים כשבא לפנינו שאלה כזו, ורב אחד סיפר לנו שבא לפניו שאלה כזו וחתך את הכיס והי' בו צמר ומוגלא, וגם הי' בהצמר איזה חוטים אדומים ולא הי' האדמימות מחמת דם. רק שהי' חוטי צמר אדום כמו מפאבריק, ומזה נראה שבעת גזיזת הצמר נעשה נקב וערל הרועה את הכבשים הנקרא אופטשאר תחב בנקב חתיכת גיוואנד שהי' אדום והטריף עכ"ל: שוב אח"כ הי' לי בזה מו"מ של הלכה עם יד"נ מחו' הגאון הג' מ' יעקב שור שי' אבד"ק קוטב, וזה תוכן דבריו: אודות השאלה שנמצא לפעמים בכבש על עור הצואר בפנים גילקעלע סמוך למקום שחיטה והוא תחת העור, בין העור והבשר והוא נקלף מהעור ויש לו כיס ובתוכו צמר ומוגלא, אין בזה צורך אריכות פלפול והוא טריפה בפשיטות כאשר הורה זקן הגאון מלבוב זי"ע, ותמהתי על הגאון שלא הזכיר ששאלה זו היא בשו"ת חנוך בית יהודא סי' מ"ד נידון האווזות שנמצא בעור הצואר בפנים מקום עב ובתוכו חתיכות קשות מעוטפים במוגלא וכו' ע"ש, ונ"ד חמיר טפי שיש סיבה קרובה לתלות לצמר הנמצא שם יען בעת גזיזות הצמר נקב המקום הזה עם הסכין והערל הגוזז תחב מעט צמר בהנקב וכמש"כ מעכ"ת גאונו שליט"א, א"כ בודאי אין אתי שום טעם היתר עכ"ל: דברי ידידו סימן מט ב"ה ה' יתרו תרע"א פלונסק. לכ' י"נ ש"ב המאוה"ג מ' אפרים פישל הלוי אבד"ק זאקראטשין. א) ע"ד שאלתו בגט חרש, הנה שורש הענין בגמ' יבמות דקי"ב וע"ש בתוס', רא"ש, ור"ן, ובהרמב"ם וטוש"ע סי' קכ"א, ושם בב"י מביא שראה נוסח גט לתרש ברבינו ירוחם, ועי' בשו"ת צ"צ סי' ס"ח מובא חשו' זקני בעל תוס' יו"ט ז"ל שהעתיק לו להצ"צ את כל הנוסח מגט