בית יחזקאל (מיכלסון) שו

דנכתב כמנהג תקנת שו"ם ולא נכתב כתקנת סלוצק דיוכל המוחזק לומר דלא ידע מהמנהג: ובלא זה לא נודע לנו אם נתקבל כלל תקנת סלוצק במדינתינו, ואפשר דרק במדינת רוסיא המנהג כן, והלא גם בפ"ת שם מבואר ששמע מדיינים הזקנים דק"ק הוראדניא [אף דתקנת סלוצק הועתק בפנקס התקנות דק"ק הנ"ל] בדבר המבואר בתקנה הנ"ל שגם אחר ג' שנים וכו' אין המנהג לפסוק כן ואולי בעלי התקנה בעצמם חזרו וביטלו זה, או כי יתר הרבנים שלא היו בועד הנ"ל לא קיבלו עליהם לפסוק כן, וכן מה שמבואר בסוף התקנה וכן להיפוך וכו' נחלקו הדיינים בזה ונוהגין לעשות פשר עכ"ל, ועיין באורך לגיסי הרה"ג נ"י בס' דעת לנבונים שמבואר שם דבתחלה היה ועד אחד לראשי קהלות היהודים מארץ ליטא ביחד עם ראשי קהלות היהודים מארבע ארצות פולין [היינו קראקא, פוזנא, לובלין, לבוב], ועיקר קביעות הועד היה ביריד גראמניץ בלובלין וביערסלב אך משנת שפ"ג והלאה התפרדה ליטא מפולין, ואבי זקני הגאון מ' מאיר וואהל אבד"ק בריסק דליטא יסד בליטא ועדים מיוחדים, ושלש ראשי קהלות שהם בריסק, הוראדניא, פינסק, ואתר זה בשנת ת"ל נעשה גם ווילנא לקהלה ראשיי בפני עצמה, והיה אז בליטא ארבע קהלות ראשיות ואחר זה בשנת תנ"א נעשה גם סלוצק לקהלה ראשיי בפ"ע, ומני אז והלאה נחשבו בליטא חמש קהלות ראשיות, והועד הראשון מארץ ליטא אחרי הפרדה מפולין היה בשנת שפ"ג, והועד האחרון מליטא הי' בשנת תקכ"א לפ"ק ע"ש, ובס' עיר תהלה, א"כ בודאי אין שייכות תקנות ליטא מסלוצק למדינת פולין ועכ"פ אם לא נודע לנו בבירור שנתקבלה התקנה מסלוצק במדינתינו מידי ספיקא דדינא לא נפקי וממילא חוזר הדבר לדאורייתא דהבעל יורש את אשתו כמבואר באהע"ז סי' קי"ח ס"ו דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על דין תורה, ובהג"ה וכן כל ספק שיש בתקנה על יורשי האשה להביא ראיה דאין מוציאין ירושת הבעל מספיקא ע"ש מב"י בשם תשובת הר"ן, ועיין במשל"מ פכ"א ממלוה, וכדאיתא בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ח וסי' ק"ג, ועיין בשו"ת מהרשד"ם סי' קכ"ה לענין שנה מעוברת ומעתה בחודש י"ג כיון דאינו מפורש בתקנה וע"פ הדין הבעל יורש את אשתו אמרינן התקנה לא היה אלא ברוב השנים שהם י"ב חדש והובא בב"ש סי' נ"ג סקי"ז וכ"פ בשו"ת שבות יעקב ת"ב סי' קכ"ה ובשאלות ותשובות דברי ריבות סי' נ' ובשאלות ותשובות תרומת הדשן סי' רי"ו דמבואר שם דאם נדון לספק אוקמי אדינא דבעל יורש ועיין בשו"ת מהרי"ל סי' ע"ו ובשו"ת רע"א סי' קי"ב, ועיין בשו"ת מהר"י אסאד תאע"ז סי' נ': ועיין בשו"ת שו"מ ת"א סי' קל"ב לענין שא' מתה עליו אשתו בשנה הרביעית לנשואין מבלי זרע קיימא וחותנו תובע ממנו להחזיר לו הנדן שנתן לבתו והביא כתב בלשון לעז שנכתב שם שמחויב להחזיר הנדן כשתעדר זוגתו אבל אינו מבואר הגבלת זמן דוקא תוך ג' שנים או עד לעולם ונסתפקו אם הכתב הלז נעשה רק כפי תקנת שו"ם או לעולם והשיב דכל ספק בתקנה מהראוי לאוקמי אדינא וגם כאן הדין כן, הן אמת דלפמש"כ הלח"מ פ"ב מגזילה כל שא"צ להוסיף על התקנה לא מוקמינן אדינא א"כ גם כאן ל"ש זאת אמנם המשל"מ פכ"א ממלוה האריך לחלק באופנים אחרים ולפענ"ד ג"כ ליישב דכל שהתקנה אינו נגד הד"ת רק שמן התורה לא עשו תקנה ע"ד ועשית הישר והטוב התורה לא ציותה דין דב"מ וחז"ל תקנו כן שיעשה לפמשה"ד א"כ ל"ש לומר דאוקמא אדינא דאטו תקנת חז"ל נגד ד"ת רק התורה לא ציותה וחז"ל תיקנו א"כ מחמרינן גם בספק תקנה אבל תקנת שו"ם דהיא נגד ד"ת ירושת הבעל כזה כל שספק בתקנה מוקמינן אד"ת וגם דהבעל הוא