בית יחזקאל (מיכלסון) שה

סימן מו בשם ה' א' בלק תרס"ב פלונסק. לכ' יד"ג הרב המאוה"ג מ' אברהם גליקסמאן נ"י אבד"ק סליזיעווא בדבר שאלתו בראובן שמתה אשתו בלי זש"ק בתוך שתי שנים אחר הנשואין, והוא השיג נדן מאבי' אלף רו"כ, ועתה תובע חותנו הנדן חזרה מתקנת סלוצק, בודאי הצדק אתו דאם נכתב בהתנאים בפירוש עפ"י תקנת שו"ם וע"ז קיבלו החתן והכלה והצדדים בקנין, בודאי לית לן למימר דינהגו עפ"י תקנת סלוצק המובא בפ"ת אע"ז סי' נ"ג סקי"ד, דלא גרע ממה שכ' בב"ש אע"ז סי' נ"ג סק"כ בשם הרשב"א דדוקא דהוא יודע המנהג אז אף דלא נכתב ככתוב דמי, א"כ כאן דלא נכתב תקנת סלוצק בהתנאים כלל וגם לא ידעו ממנהג זה, א"כ אין לומר דכל הנושא על דעת המנהג הוא נושא, ובפרט דמפורש כתבו תקנת שו"ם א"כ גילו דעתם דלא ידעו כלל מתקנת סלוצק ולא נשאו ע"ד מנהג סלוצק, וכבר ידוע מש"כ בשו"ת תשואת חן סי' נ"ה בא' שטען שלא ידע המנהג ובתנאים לא נכתב והאריך בזה והעלה בתוך שנה ראשונה ודאי אינו יכול לטעון לא ידעתי דתקנת ר"ת נתפשט בכל ישראל והב"ש מיירי בתקנת שו"ם של שנה שניה ובשנה שניה במדינת פולין ג"כ אין בזה הטענה כלום דבפולין קבלו תקנת שו"ם בכל המדינה ומה"ט אין פורטין התקנה וגם אין מקבלין קנין מן החתן והכלה ע"ז וא"כ נהי דלא ידע מתקנת שו"ם מ"מ כיון שהמנהג פשוט היא נתנה לו אדעתא דמנהגא אך במדינת אשכנז דנהגו לפרוט וגם מקבלים קנין ע"ז יכול לומר לא ידעתי מן המנהג, ואף שראיתי בשום פעם שמחזירין היינו מפני שכתבו בפירוש וקנו על זה ע"ש, וא"כ בוודאי דלא עדיף מדינת פולין לענין תקנת סלוצק ממדינת אשכנז לענין תקנת שו"ם דבעינן שיכתבו בפירוש ויעשו קנין ע"ז, אבל בלא זה יוכל לומר דלא ידע מהמנהג כיון דאנו מנהגינו לפרוט ולקבל קנין גם על תקנת שו"ם מכ"ש על תקנת סלוצק דלא שכיח כלל, ובפרט בעת שפרטו ועשו קנין על תקנת שו"ם א"כ הראו לדעת ורק במה שפורטין ומקבלין קנין תלי' תנאיהם, דאל"כ לא הוי להו לפרוט כלל, ומה גם במקום דסותרין אהדדי דאם ניזול בתר תקנת סלוצק הוי סתירה למה שפרטו ועשו קנין על תקנח שו"ס וזאת לא ניתן להאמר כלל דניזול בתר מנהג דלא ידע, ולסתור מנהג שפרטו בפירוש בקנין ואין צריכין ראי' לזה דהוי דבר פשוט, ועיין ב"מ דף י' ע"א כיון דנפל וכו': ובאמת בגוף הדין דב"ש סקכ"ה הנ"ל ובסי' נ"ב סק"כ דאף דלא נכתב כנכתב דמי יש לדון בזה ולומר עפימש"כ באו"ת חו"מ סי' ס"א סק"ג דבמקום שיש מנהג לכתוב ובא לפנינו שטר אחד שלא נכתב בו אמרינן מדנשתנ' ממנהגא ע"כ דהוי תנאי מפורש שלא יתנהגו כמנהג המקום ושלא אמרינן בי' כל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא ורק אמנם לדעת הש"ך בחו"מ סי' מ"ב סקל"ו דאינו מחלק רק בין כשידע ממנהגא ובין כשלא ידע ממנהגא וכשידע ממנהגא אמרינן בי' אפילו לא נכתב דנין אותו כאילו נכתב ממילא דהבעל יוכל לומר שלא ידע ממנהג, ועיין בשו"ת אריה דבי עילאי תאע"ז סי' כ"א לענין תקנת שו"ם במה שנשאל שם שכ' בהמשך ד"ק דאעפ"כ א"א לחייב את הבעל עי"ז דיש מקום לומר דא"א להוציא מיד המוחזק ע"י סברא זו ודיכול המוחזק לומר שהי' סבור שאין מנהג זה חיוב על כל האנשים הנושאים נשים שיתנהגו כולם כתקנת שו"ם רק דלמי שנכתב כן בהתנאים היו נוהגין כך, משום שקיבל ע"ע להתנהג כתקנת שו"ם, וממילא דיוכל המוחזק לומר דלא ידע שהוא מנהג קבוע שיצטרכו כולם להתנהג במנהג זה ע"ש, מכש"כ לענינינו