בית יחזקאל (מיכלסון) שד

כל חיוב כרת לגמרי ונשאר רק חיוב מלקות שוגגין דבזה לא מהני תשובה כמבואר במכות ד"ת ולפי"ז אף שוגג נמי פוטר מתשלומין כמו חייבי מלקות שוגגין וכדאמר רבא בסנהדרין ד"י מלקות במקום מיתה עומדת ומיושב בזה קו' התוס' בתולין דף פ"א שהקשו מנלי' לר"ל דחייבי מלקות שוגגין פוטר מתשלומין אבל חייבי כריתות של כל השנה אף דיש בו ג"כ חיוב מלקות מ"מ עיקר היא החיוב כרת רק כשלקה נפטרו מידי כריתתן ובשוגג כיון דאין כפרה ממילא רק ע"י תשובה והוא אינו יודע הנה כפרתו תלוי' ואיכא חיוב כרת קצת ולא לגמרי וממילא לא נפטר לגמרי מחיוב כריתתו לענין שלא יהי' בכלל חיוב מלקיות ואמנם אינו ג"כ בכלל שאר חייבי כריתות וכמו שאמרו בזבחים דף ו' ע"א לענין תמורה בשותפות דלענין מקיבעא לא מכפרת ומקופיא מכפרת ומש"ה ס"ל להרמב"ן ז"ל דשוגג אינו בכלל פטורי ממון דליכא חיוב כריתות משום דשוגג הוא אבל גם חיוב מלקות ליכא משום דלאו כפר כפרה גמורה וזה לדעתי עצה וכלל גדול בעזה"י עכת"ד יע"ש ובזה מיושב קושי' הטורי אבן שהביא בס' עט סופר במתני' דמגילה הי"ל דנקט אין בין יה"כ לשבת ולמה נקט דוקא יוה"כ ולא שאר חייבי כריתות ולהנ"ל מיושב דדוקא נקט יוה"כ אבל בשאר חייבי כריתות שפיר יש חילוק לענין תשלומין בשוגג דבשבת אף חייבי מיתת שוגגין פוטר משא"כ ח"כ בשוגג לא מיפטר בתשלומין מש"ה נקט יוה"כ דיוה"כ דמי לשבת דאף בשוגג פטור מתשלומין וממילא אזדא לה קושי' השואל את כת"ה ממדליק גדיש ביה"כ דביה"כ אף ת"כ שוגגין פוטר מתשלומין כנ"ל והבן: ואשר כ' כ"ת קושי' בשם הגה"ק מהר"ם אדמו"ר מקאצק זצ"ל לשיטת הנמוק"י ב"ק דכ"ב באשו משום חציו, א"כ למה אמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף, ורבנן אתחלתא דפורענות עדיפא בש"ס תענית דכ"ט הא כיון דהתחלה הי' בתשיעי הוי כאלו נגמר בתשיעי ותי' דזאת דוקא לענין האיש המבעיר אש הוי כאלו עשה הכל בהתחלתו, אבל אם המדובר לענין הדבר שנשרף הוי עיקרו בעשירי וראי' מזבחים פ"ט מ"ו דאברים וכו' ולמה לא אמרינן גם במעוט דהוי כאלו נשרף הכל עכ"ד, אבל לכאור' מה ראי' הא קושי' הה"ק מקאצק יוכל להיות גם שם באברים ע"ג מזבח, ואפשר לתרץ דהאויבים הציתו האש בביהמ"ק לא בפ"א ועי"ז ישרף כל הבנין עם כל הכלים, רק הציתו בכ"ע במקום אחר, בבנין ובלשכה אחרת, וי"ל דביום העשירי היה התחלת שריפת רוב הבנינים והיכלות השייכים לבהמ"ק, גם י"ל עפימש"כ בס' לות ארז פ' וישלח בגמ' הנ"ל דרבנן אתחלתא וכו' דק' הא אמרינן התם בת"ב שחל בשבת מאתרין ולא מקדימין משום דאקדומי פורענותא לא מקדמינן א"כ מדוע לא קבעו התענית. ביו"ד באב ואי משום דאתחלתא עדיפא אדרבה הו"ל למימר אקדומי פרענותא ל"מ, ונ' דה"ט כיון דכל הצומות יהפכו לששון ולשמחה כמאמר הנביא ע"כ כשקבעו אנשי כנה"ג התענית בקשו להורות לדורות שיצפו בכל שנה לגאולה ב"ב ויהי' יום התענית לששון ואין כאן אקדומי פורענותא אדרב' כיון שקבעו התענית בט' ולא אחרוהו עד יו"ד ממילא יהי' היו"ט בט', בשלמא כשאירע ת"ב בשבת שפיר ק' הש"ס דלא מקדימין לת' בו כיון דכבר נקבע בט' א"כ יהי' היו"ט ג"כ בט' ולא בת' ואי מקדימין כשחל בשבת לת' יהי' אקדומי פורענותא, אבל עיקר התקנה בט' לא הוי אקדומי ע"ש, אכן י"ל לרבי יוחנן משום דאקדומי פורענותא לא מקדמינן כיון שרובו של היכל וכו' והבן: מחותנו ידידו.