בית יחזקאל (מיכלסון) שא

שפסק דטמון באש פטור והקשה המ"מ מב"ק דכ"ג ע"א דפריך למ"ד אשו משום חציו טמון באש דפטור רחמנא היכי משכח"ל ומשני שנפלה דליקה לאותה חצר ונפלה גדר שלא מחמת דליקה וכו' דכלו לי' חציו וכיון דהרמב"ם פוסק כר"י דאשו מ"ח איך לא חילק בטמון דלא משכחת דפטור אלא כשנפל גדר וכו' והאריך שם בהקדמות ויסודות מש"ס ב"ק דף נ"ו ע"א ר"א אמר טמון איתמר משום דשויה טמון באש וכו' דהא ג"כ איירי שם שכיסה לאחר דהוי השריפה וכו' ולפי תי' הנמוק"י דאשו משום חציו חשבינן כאילו הדליק בשעת התחלת הדליקה א"כ הפי' טמון באש דפטרי' רחמנא ר"ל טמון כזה דש"ס ב"ק דנ"ו הנ"ל דשוי' טמון אחר הדליקה האיך משכחת דהא אם נימא דאשו משום חציו וא"כ תקשי קושי' הנמוק"י דהאיך רשאין להדליק סמוך לחשיכה ועכצ"ל כאילו כבר הדליק בתחלת הדליקה וא"כ אמאי פטור רחמנא טמון דבשעת התחלה ל"ה טמון וכו' אך באמת לפמ"ש לעיל לתרץ קו' הנמוק"י בהדלקת נר יע"ש דל"ה בעשותה כולה והוי כזה יכול וזה יכול אך באמת לר"מ דס"ל בשבת דצ"ג דשנים שעשאו מלאכה חייבים אפי' בזה יכול וזה יכול ולא דרשינן בעשותה כולה ולא מקצתה ולדידי' קשה על הקרא דפטור טמון בכה"ג דהוי מעיקרא גלוי ואח"כ נעשה טמון וצ"ל כתי' אביי כגון דנפלה גדר שלא מכח דליקה משא"כ הרמב"ם דפסק כר' יהודה דשנים שעשו מלאכה בזה יכול וזה יכול פטורים ול"ק מטמון ומ"ה פסק סתם בטמון באש פטור אפילו הוי מעיקרא בגלוי ולאחר שהדליק נעשה טמון עכת"ד הנחמדים, ואנכי הארכתי בזה בתשו' להרב רש"ק מו"צ בלונדון ואכ"מ. [הובא בס' צבא רב דס"ד]: ג) ובחידושי אמרתי ליישב שיטת הרמב"ם עד"ז דקושי' אביי מטמון באש קאי לפי סברת הנמוק"י ובאופן דבשעת התחלה לא הי' טמון אבל הרמב"ם ז"ל מפרש הא דאשו משום חציו לא עפ"י סברת הנמוק"י דהוי כאילו כבר נגמר כל ההדלקה רק כמו שמפרש בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ב ח"א סי' ה' ומייתי ג"כ דברי הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ע"ז דדוקא לענין נזקין שייך אשו משום חציו וכ' וז"ל אמנם נראה דגם גרם הדלקה נמי שרי וחילי דילי מהא דאמרו בשבת דף ק"ך דכתיב לא תעשה כל מלאכה הא גרמא שרי הרי דבשבת לא אסרה תורה רק עשיי' ממש וא"כ מה שההדלקה היא מלאכה עשיי' היא דאסור הא גרמא שרי ע"ש, ולפ"ז צריך לומר מה שהקשה הנמוק"י דיהי' אסור להדליק היינו משום דאם נאמר אשו משום חציו והיינו שבכל רגע ורגע שולח חציו א"כ הרי מדליק בשבת ואסור וע"ז תירץ דהוה כאלו נדלק כולו בע"ש ומה שידלק מכחו בשבת ל"ה רק גרמא ושרי כנ"ל ברור, שוב נזכרתי שכן הוא בירושלמי פ"ב דשבת ה"א ולא בשמן שריפה אר"ת זאת אומרת וכו' משני בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאליו וכו' ע"ש, ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת דבר משה מה"ק סי' פ"ו ובשו"ת ארץ צבי חא"ח סי' נ"ג לסברת הנמוק"י בנ"ח דמצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ולד' הנמוק"י איך מדליקין נ"ח בע"ש דא"ל כאלו נגמר כבר כל ההדלקה מע"ש בעוד זמן היתר א"כ שוב לא קיים המצוה המוטלת עליו למ"ד כבתה זקוק לה אבל לפי הנ"ל א"ש דלא נחשב כל הדלקה כאילו כבר כלתה רק כגרמא בעלמא והבן, ועי' שו"מ מהדו"ג ח"ג סי' ע"ג ולמחו' הג' נ"י בשו"ת בשמים ראש ה"ח סי' יוד ובשו"ת מנחת משה חא"ח ובקצה"ח סי' ש"צ סק"א ע"ש: ד) והשתא דאתינא להכי יתקיימו דברי כת"ה שפיר דברש"י פסחים דכ"ט ד"ה את וכו' שנא' וקרהו אסון וכו' וזה כטעם אביי בכתובות ר"פ אלו נערות ומ"ט שבק טעמו דרבא דיליף מונחתי פני באיש ההוא והכרתי וכתבו האחרונים דהא