בית יחזקאל (מיכלסון) רצט

וכו' ולפי"ז ה"ה כאילו הבעיר הוא עצמו בשבת וכו' כי נעיין במילתא לא קשיא לך שהרי חיובו משום חציו בזורק חץ שבשעה שיצא החץ מתחת ירו באותו שעה נעשה הכל ולא חשבינן לי' מעשה דמכאן ולהבא ואי חשבינן לי' הוה לן למיפטרי' דאנוס היא שאין בידו להחזירו ה"נ אולי מח קודם שהספיק הגדיש ודאי משתלם הניזק מאחריות נכסים דידי' ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו ב"ח הוא אלא ש"מ דכי אתחיל מע"ש אתחיל וכמאן דאגמרי' בידים בההיא עידנא דמי ע"ש, נמצא לפ"ז לר"י דסובר אשו משום חצי' ל"ק כלל קושי' הירושלמי, אלא ע"כ צריך לומר דקושי' הירושלמי אליבי' דר"ל דסובר אשו משום ממונו, וכן נראה מהירושלמי ב"ק פ"ב הל' ה' ע"ש במפרש כן דקושי' הירושלמי אליבא דר"ל, לפ"ז ניחא דר"ל סובר בכתובות דאף חייבי מלקות שוגגין נמי פוטר מכש"כ חייבי כריתות לרנבה"ק אבל אליבא דר"י דסובר חייבי מלקות שוגגין חייב ה"נ יש לחלק בין שוגג למזיד אליבא דרנבה"ק, לפ"ז ניחא קושי' הנ"ל דבפסחים תי' ר"י רנבה"ק היא ולשיטתו שפיר כתב רש"י ז"ל דשוגג אינו פוטר ואבקש ממעכ"ת לשום עינו הבדולח אם כנים דברי וכו' עכת"ד, הנה לכאורה יש להעיר בדברי כת"ה דאם אמנם דבריו עולים יפה לפי' תי' הנמוק"י דאז שפיר י"ל דעל ר' יוחנן ל"ק כלל קושי' הירושלמי, אבל אנן מה נענה לפי"מ שראיתי בשו"ת רבינו משולם איגרא חא"ח סי' ה' לש"ב הגאון ז"ל שכ' ליישב קו' הנמוק"י וזה תוכן ד"ק הנה הנמוק"י על הא דאמרינן אשו משום חצי' א"כ אי מדליקין עם חשיכה וכו' הרי היא כאילו הבעירו היא בעצמו בשבח וי"ל דאיתא בשבת דצ"ב ע"ב שנים שעשאו מלאכה פטורים משום דכתיב בעשותה העושה את כולה ולא העושה מקצתה וכו' והנה התוס' דצ"ג ד"ה אמר וכו' נראה לר"י דהאי אינו יכול היינו אפילו בעל כח הרבה אלא שהיא נושא בענין זה שאלמלא אחר לא הי' יכול לנושאה כגון באצבע וכו' דמה לנו לכחו כיון דהשתא מיהו אינו יכול לנושאה ע"ש, והנה בזה יכול וזה יכול פטור לר' יהודה ג"כ וזא"י וזא"י חייב לר' יהודה: וכ' רש"י כיון דזא"י וזא"י הוה אורחי' ע"ש וא"כ אם בעל כח הרבה דכיון דהוי יכול באמת אם הזו רצה וא"כ בודאי לאו אורחי' ופטור, וא"כ לפי"ז דכיון דהתחלת ההדלקה הוי בחול נהי דהוי כאילו הדליק בשבת ג"כ עכ"פ אם לא הוי התחלת הדלקה בחול ל"ה הדליקה בשבת וא"כ ל"ה בעשותה כולה באיסורא דשבת והוי כמו עשה מקצתה דליכא איסורא וא"ל דהוי כמו זא"י וזא"י דהא באמת הוי יכול להדליק בשבת לחוד ול"ש דאורחי' כן וא"כ מ"ה רשאי להדליק דהא השתא מאי איכפת לי' דבכחו הוי מצי לעשות ולהדליק בשבת דכיון דבאמת השתא לא הדליק רק בחול ול"ה כמו שעושה לבדו ואורחי' ל"ש דהא עכ"פ אם רצה הוי מצי לעשות בשבת וא"כ מש"ה פטור ומתורץ קו' הנמוק"י עכ"ל, וא"כ לתי' זה יתכן קושי' הירושלמי גם לר' יוחנן דהא לא חשבינן כמאן דאגמרי' בידים קודם שבת ואפ"ה מותר להדליק נרות בע"ש משום דל"ה בעשותה כולה באיסור שבת, וכן פירשתי גם אני בכוונת הירושלמי ב"ק פ"ב ה"ה דאיתא שם א"ר יצחק בר טבויי מתניתא מסייע לר"ל הי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור אם אומר את שאין כזורק את החץ ממקום למקום על שיבולת ראשונה חייב מיתה מיכן והילך תשלומין א"ר יוסי ואת ש"מ שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום ויעשה כמו שחלו עליו תשלומין מיכן והילך יהא חייב בתשלומין עכ"ל: