בית יחזקאל (מיכלסון) רצו

שלא מדעת בעל השדה אסור לפנותו שמת מצוה קונה מקומו וכל המוצאו צריך לקוברו במקום שמוצאו וכו' עיי"ש א"כ כיון שהרב המנות ז"ל נהרג בדרכו א"כ קנה מקומו ואסור לפנותו, אכן נ"ל דיש להתיר דהנה מבואר בש"ך יו"ד סי' שס"ד סק"י וז"ל וכל המוצאו צריך לקוברו במקום שמוצאו וא"צ להוליכו לקברות עכ"ל משמע כונתו דא"צ להוליכו לקברות אבל אם ירצה להוליכו הרשות בידו, וכן משמע מפירש"י ב"ק שם שכ' ד"ה מקומו מקום שנפל שם בעת מותו קנאו לקבורה ואין בעל השדה מעכב עליו עכ"ל וכ"כ הנמוק"י שם, משמע דכל עיקר תנאי יהושע ב"נ הי' שאין בעל השדה יכול לעכב מלקבור שם מתו, ואין בזה כגוזל שדה לקבר, אבל אם ירצה המוציא את המת להוליכו לביה"ק מותר, ואין איסור בזה, הן אמת דראיתי ביד שאול יו"ד סי' שס"ד שכ' וז"ל ועיין ש"ך כאן סק"י שכ' שא"צ להוליכו והוא שלא בדקדוק רק שאסור להוליכו ועיין שיעורי הרז"ה שהרגיש על הש"ך בזה עכ"ל ועיי"ש בי"ש מה שפי' בכונת חז"ל דהמוליך מת מצוה כל פסיעה ופסיעה הוי כשופך דמים עיי"ש, אבל לפענ"ד דברי הש"ך נאמרים בדקדוק גדול ונקדים דברי הגמ' ב"ק דף פ"א ע"ב ומת מצוה קנה מקומו ורמינהו המוצא מת מוטל באיסרטיא מפנהו לימין איסרטיא או לשמאל איסרטיא שדה בור ושדה ניר מפנהו לשדה בור וכו' היו שתיהן בורות שתיהן נירות וכו' מפנהו למקום שירצה אמר רב ביבי במוטל על המיצר מתוך שניתן לפנותו מפנהו לכל מקום שירצה וברש"י שם ד"ה מפנהו אלמא לא קנה מקומו דאי קנה מקומו מצי בעל השדה של ימין ושל שמאל לעכוביה עכ"ל וכ' בחדושי הלכות מהדורא בתרא לב"ק שם וז"ל רש"י ד"ה מפנהו אלמא לא קנה וכו' מצי בעל השדה של ימין או של שמאל לעכובי וכו' ולכאו' יש לדקדק מאי דחיק ליה לרש"י שאינו מפרש קושית הגמ' כפשוטו אי קנה מקומו איך מתירין לו למוצא המת לפנות אותו כלל אף בלא עכוב משום אדם וצ"ל דרש"י סבר דודאי יהושע תיקן שבעל השדה אין יכול לעכב לומר להוליך המת לבית הקברות הקרובים שלו או כל ישראל יסייע זה אינו צריכים אמנם אם הוא בעצמו רוצה לפנות להוליכו לבה"ק או למקום אחר במקום שאינו מזיק לשום אדם הרשות בידו ואין כאן האיסור פניה ולכן מפרש דהקושי' הוא דבעלי שדות יכולין לעכב מאחר שאינו מונח מתחלה על שדיהם, הגם שאין זה משמעות כל הפוסקים אך סוברים שהוא איסור כפשוטו לפנות המת וכו' עכ"ל הזהב וכונתו פשוט דכל עיקר תנאי יהושיע ב"נ היה רק שאין בעל השדה יכול לעכב אבל אם ברצון המוציא את המת לפנותו הרשות בידו, והוא כדברי הש"ך ז"ל וראי' גדולה להש"ך מרש"י הנ"ל: יד) איברא דלפי פי' המהדורא בתרא בכונת רש"י ז"ל יקשה מהא דאיתא בפ"ד דמס' שמחות הל"ד א"ר עקיבא זו היתה תחילת זכותי' לפני חכמים השכמתי ומצאתי הרוג אחד והייתי מטפל בו בג' תחומי שבת עד שהבאתיו למקום קבורה וקברתיו וכשבאתי והרצתי דבריו לפני חכמים אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים דנתי ק"ו בעצמו ומה אם עכשיו שנתכוונתי לזכות חטאתי וכו' עיי"ש והקשו בתוס' כתובות דף י"ז ע"א ד"ה מבטלין ת"ת להוצאת המת דלמה אמרו דר"ע לא יפה עשה בזה ותי' דהתם לאו משום ביטול תורה אלא משום דמת מצוה קנה מקומו והיה לו לקוברו במקום שמצאו הרי דאסור לפנות מ"מ ממקומו, אכן י"ל דרש"י ז"ל יפרש הא דמס' שמחות כשיטת הר"ר יהודה מקורבי"ל דהתם משום דביטול עצמו משימוש ת"ח קאמר דגדול שימושה יותר מלימודה עיי"ש וכן מבואר במס' דרך ארץ זוטא פ"ת בההיא