בית יחזקאל (מיכלסון) רצב

כאשר כבר נתכפר במיתתו ובזיונו מלקטין את העצמות וקוברין בקברות אבותיו ומפנין אותו מקברי רשעים לקברי צדיקים עיי"ש ברש"י במשנה דמ"ו ע"א ולא חיישינן לחרדת הדין משום דניח' ליה, הרי דניוול קשה מן הצער גם לאחר מיתה, ושפיר תירץ זקיני הח"צ דר"ע נקט הטעם הגדול שבשניהם שהוא הניוול כנ"ל, ובל"ז ראיתי לדו"ז הגאון ר' אברהם משלם זלמן אשכנזי אבד"ק אוסטרה בספרו דברי רב משלם ח"א דף ל"ח ע"א שמתרץ דברי אביו זקיני הח"צ ז"ל וסותר כל קושיות הכנסת יחזקאל וסיים שם וזל"ק נמצא בזה הוכחה רבתא כראי מוצק לסברת אאמ"ו הגאון האמיתי זצ"ל דבזיון שייך ג"כ אפילו גבי מתים שכבר מחו כמו גבי חי ההולך למות וכו' ודלא כסברת ספר כ"י שרצה לסתור סברא זו מכח ויהיו שניהם ערומים ולא יתבששו דבאמת הבושה גבי המת הוא שנתבייש בפני החיים אשר הם חיים עודנה משא"כ קודם החטא שהיו שניהם ערומים לא הי' להם לפני מי להתבושש, כי היו רק לבדם בעולם גם מה שרצה לסתור מאגדת ב"ב אברהם גני בכנפי דשרה אין הנדון דומה כלל דשם הטעם שבטל היצה"ר והתם ג"כ לא שייך בושה דאין להם ג"כ לפני מי להתבייש ומטעם זה א"ל ליעול וליתי דיצה"ר בהאי עלמא ליכא ובאמת ר' בנאה מתחילה בוש מלכנוס עד שניתן לו רשות עכל"ק א"כ בנידן דידן דהנפטר נקבר במקום שאין משתמר ובמקום הילוך רבים ויש לחוש לבזיון כדברי הג"א הנ"ל א"כ לא חיישינן לחרדת הדין כי ניחא ליה למת הבלבול וצער דחרדת הדין יותר מבזיון, כי בזיוניה דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה כש"ס סנהדרין הנ"ל: ו) עוד יש לומר דמותר לפנות בנידן דידן עפ"י מש"כ הגאון בשו"ת נודע ביהודה מהד"ק חיו"ד סי' פ"ט להגאון מהר"ם בימסלא ראבד"ק פראג וז"ל מה שכתב מר דברקב לא שייך בלבול יפה דן ויפה הורה ולא עוד אלא נלע"ד שאפילו בעצמות אם לא נשאר רק עצם בלי בשר לא שייך בלבול, וסמיכות שלי מדברי הטוי"ד סי' שס"ג נשאל לרבינו האי גאון וכו' והשיב דלא כדין עושים דהא חיישי רבנן למקום תפיסת שני מתים, וכו' הרי שעיקר החשש שמונחים עצמות הרבה מתים בגומא אחת אבל עיקר ליקוט עצמות ממקום קבר לא קפיד משום בלבול אלא ודאי דאחר עיכול הבשר ואז כבר פסק הדין ליכא בלבול ואך בשרו עליו יכאב כתיב אבל אחר כלות הבשר אין חשש וכו' עכ"ל ז) עוד יש לומר בנידן דידן עפימש"כ בס' שדי חמד שם אות קל"ז וז"ל ודע דבשו"ת עמודי אש סי' י"ט אות ז' כ' בשם תפארת ישראל במוע"ק פ"א סי' ל"ח דאחר י"ב חודש ליכא חשש דין ומני"ר כ' ע"ד דא"כ יהי' מותר לפנות המת אחר י"ב חדש ולא משמע כן מסתמיות דברי הפוסקים עכצ"ל דגם אחר י"ב חדש. איכא דין וכמ"ש בסה"ח סי' מ"ו הובא בב"ת או"ח סי' קפ"ה דגם אחר נ"ב חודש דנין ולא בחזקה כבתוך יב"ח וכיון שדנין אותו איכא חרדת הדין עכ"ל אחר כותבי התשובה מצאתי בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שנ"ד שכ' דבנידן הנ"ל יש קולא יותר דכבר עבר מעת שנקברה ט"ו חדשים ומת מסתמא נידן י"ב חודש וא"כ שוב אין לחוש לחרדת הדין ומותר לפנותו עכ"ל: ח) והנה בההיא דינא דש"ע יו"ד סי' שס"ג ומקורו מירושלמי ספ"ב דמ"ק הנ"ל ראיתי להגאון מווילנא ביו"ד שם שכתב מקור לזה מש"ס מכות דף י"א: תנא מת קודם שמת כ"ג מוליכי' עצמותיו על קברי אבותיו דכתי' ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו איזוהי ישיבה שהיא בארץ אחוזתו הוי אומר זו קבורה וממש"כ ברש"י ד"ה תנא וכו' ומת כ"ג אחר זמן משמע דרש"י בא לאשמועינן