בית יחזקאל (מיכלסון) רצא

ד) ויש לומר בנידן זה בהקדם מה שמביא בשו"ת חות יאיר דף רמ"ז ע"ב ד' פפד"מ בשם הגאון בעל שו"ת עבודת הגרשוני שנשאל לפניו ב' מחים שקברוהו וחסרו לכל א' להלביש מלבוש א' מן המנהג לתכריכי מתים וכו' וא' הי' בן כ' וא' קטן ופסק לפתוח קבר הקטן להלבישו מה שחסר מן הבגדים אבל הגדול לבל לפתוח מטעם חרדת אימת מן הדין, והגאון ר' דוד אופנהיים אבד"ק נ"ש ז"ל הקשה עליו מגמרא ב"ב דף קנ"ה קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו רבא אר"נ מבן י"ח ור"ה ב"ח אר"נ מבן ך' מתיב ר"ז מעשה בבני ברק בא' שמכר וכו' ומת ובאו בני המשפחה לאמור קטן היה בעת מכירה ושאלו את ר' עקיבא מהו לבדקו א"ל אי אתם רשאים לנוולו ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה ומקשה בשלמא למ"ד בן י"ח היינו דרצו לבדקו אא"א בן ך' כי בדקו מאי הוי דחנן בן כ' שלא הביא ב' שערות יביא ראי' שהוא בן כ' וכו' עכ"ל, לפי"ז יש להקשות אמאי לא מקשה הש"ס בשלמא למ"ד י"ח היינו דקאמר ר"ע וכו' ולא קאמר שאסור מפני חרדת הדין מפני שאינו בר עונשין משא"כ אם היה בן כ' למה אמר ר"ע משום ניוול תיפוק שאסור מפני חרדת המת אלא ע"כ קטן וגדול שווים עכ"ל הגאון ר"ד הנ"ל בשו"ת חות יאיר שם, וראיתי לזקיני הגאון בשו"ת חכם צבי סי' מ"ז שכ' ואני אומר דאין כאן מקום קושיא כלל דע"כ מהר"ר דוד הנ"ל אינו רוצה לחלוק על הראשונים שאמרו שהבלבול קשה למתים מחמת חרדת הדין שהרי אינו מקשה אלא על הרב מהר"ר גרשון שחילק בין קטן לגדול הא לראשונים שלא חילקו לא קשיא ליה ולטעמיה תיקשי לי' לכ"ע דהא דאימת הדין שייך לקטן כמו לגדול למה נקיט רבי עקיבא הניוול ולא נקיט חרדת הדין וכו' ובאמת לא קשה מידי וכו' דר"ע דעדיפא מינה נקיט דהא קיי"ל כחכמים בפרק נגמר הדין דף מ"ה דס"ל האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה ומפרשינן טעמא בגמרא דס"ל בזיוניה דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה ומפרש רש"י הלכך נוח לה שתיסקל בלבושה ותשהא למות ואע"ג דאיכא צערא דגופה ולא תבזה אותה להפשיטה עכ"ל הרי שהניוול קשה מן הצער וכשם שהוא בחי ההולך למות כן הוא במתים שכבר מחו, נמצא דר"ע נקט הטעם הגדול שבשניהם שהוא הניוול ולא נקיט הטעם החלוש ממנו שהוא הצער מחרדת הדין וכו' עכל"ק: ה) אכן ראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל חיו"ד סי' מ"ד שמביא דברי זקיני החכם צבי וכ' וז"ל לענ"ד לא דמי כלל מי קמדמית בזיון החי בהיותו חי ומסוה הבושה על פניו משא"כ בזיון המת שכבר מת ואין לו יצה"ר אין לו בושת ואין יצה"ר שולט וראי' לדבר ויהי' שניהם ערומים ולא יתבששו שלא היה יצה"ר שולט ובאגד' ב"ב מצינו שאברהם גני בכנפי דשרה אמר אליעזר יצה"ר בהאי עלמא ליכא וכו' עכל"ק אבל באמת יש ראי' לסברת זקיני הח"צ דגם לאחר מיתה הניוול קשה מן הצער מהא דש"ס סנהדרין דף מ"ז ע"ב מותיב ראב"א לא הי' מתאבלין וכו' ואס"ד כיון דאיקבור הויא להו כפרה ליאכלו בעינן נמי עיכול בשר דיקא נמי דקתני נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן ש"מ רב אשי אמר אבילות מאימתי קא מתחלת מסתימת הגולל כפרה מאימתי קא הויא מכי חזו צערא דקברא פורתא הילכך הואיל ואידחו ידחו אי הכי למה לי עיכול בשר משום דלא אפשר ופירש"י משום דלא איפשר ליטלו משום דנבקע כריסו ומסריח עכ"ל ומשמע דהיינו ניוול הרי דמשום ניוול אסור לפנות, ועכ"ז משום כבוד המת