בית יחזקאל (מיכלסון) כט

וע"י פעולה מסובבת אף בי יוכל להיות שאם הי' דורש משר המשקים טובה בפועל, הי' יוצא מבית האסורים מיד, אבל הוא לא עשה כן, יען כי אשרי הגבר וכו', ולא חפץ לבטוח עליו: והנה בפ' מקץ ויריצהו מן הבור פרש"י מבית הסוהר שעשוי כמין גומא, וראיתי בס' דבש וחלב שכ' וצ"ע דל"פ בן תיכף לעיל סו"פ וישב כי שמו אותי בבור, ותי' עפימש"כ זקני בפנים יפות ע"פ כי גנב גנבתי וגו' כי שמו אותי בבור דצ"ע למה א"ל שנגנב מבית העברים וכן לשון שמו שהוא לשון רבים ואולי אף שיפעול שיעלה אותו מן הבור אכתי עבדא דפוטיפר הוא וע"כ נלה אזנו דאין קנין של פוטיפר בלום בי המוכרים שקנו אותו מאת אחיו דכתיב ויעלו את יוסף מן הבור הכל הי' שלא מן הדין הן מת ששמו אותי אז בבור והן עתה לא עשיתי מאומה וע"כ מהראוי להוציאני מן הכית הזה לחירות גמורה ע"ש, וא"כ הבור דהתם י"ל בור ממש וע"כ נטיר רש"י לפרש עד הכא ע"ש, ולשיטת הראנ"ח יותר ניחא דא' כי גנב גנבתי וגו' היינו המדינים גנבו אותי בעת ששמו אותו אחיו בבור והבן, עתה דאיתי בס' שמן אפרסמון סו"פ וישב שכ' כי גונב גונבתי, יובן עפימש"כ רבינו בחיי שהאחים השליכו אותו לבור ורצו למכרו לישמעאלים ובאו המדנים והוציאו אותו והוליכוהו למצרים ומה שא' יוסף לאחיו אשר מכרתם אותי היינו שעל ידי שהשליכו אותו לבור לקחוהו המדנים ומכרו אותו למצרים ולכן על שמם יקרא המכירה יען שהם הי' המסכבים אבל באמת הם לא מכרוהו ע"ש, וברחובות הנהר, וז"ש כי גנב וכו' היינו המדנים ע"ש: וראיתי ראי' לזה מפי הרשב"ם סו"פ וישב ע"ש, ועי' בפי' המלבים וישב ושם בסוף הפרשה ומדינים, ועד"ז מיושב קושי' המפורשי' וכי לא הי' אפשר להקב"ה לסבב הסכה שירדו כולם למצרים לא ע"י האחים ומכירתם את יוסף, רק בדרך פשוט היינו בעת שיוסף הי' עדיין תועה בשרה קודם שבא לאחיו ימצאו אותו הישמעאלים ויקחו אותו למצרים, ולדברינו באמת כן היה, גם מה שהקשו בפ' ויגש שא' יוסף ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה וכו' והלא מפורש בתורה שהמה מכרוהו ועי' בס' קהלת מרדכי פ' וישב, ויגש: וכן ראיתי בס' זכרון שמואל וישב שכ' דלפי פי' הראנ"ח נתיישב מה שבהתודות כשלקח את שמעון לעיניהם הי' בלשון זה אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו את צדת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו ע"ב באה אלינו הצרה הזאת ומענה ראובן הי' הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד וכו' וגם דמו הנה נדרש, ומה הוסיף ע"ד האחים ואין זה דרך המוסר להוסיף יגון על יגונם אחר שבעצמם מתנחמים ומתוודים על עונם, ועי' בס' עולת המיד למהר"ב אלבולי שכ' דהם לא התוודו כ"א על מה שנתאכזרו כנגדו אכל אם לא התחנן אליהם לא הי' אשמ', וראובן חידש שגם גוף הענין מן המכירה הי' אשמה, ואכתי הוא גופא צריך טעמא מדוע יחשבו ככה שגוף המכירה לא הי' אשמה הרי היו רוצים לפדותו בכל ממון שבעולם כמבואר במדדש חז"ל אלמא דנתחרטו על גוף המכירה, אמנם לפ"ד הגאון אמרי שפר ז"ל הכל ניחא שהרי כאמת הם לא מכרו אותו רק על ידם הי' גרמת הענין מהמכירה והמדינים הם שהוציאו אותו והם שמכרוהו לישמעאלים ע"כ שפיר עלה על דעתם שלא הי' להם אשמ' בדבר, וראובן חידש להם דגם ההשלכה לבור, שעי"ז יגרם הדבר שימכר הי' אשמה כי מה שחשדו אותו הי' שקר ולא הי' יוסף חייב בדבר כלל, ולפ"ד השבטים אם היו מוכרים היו יכולין לתלות שהיא אשמה שהיו יכולין לגדר אותו באופן אחר שישבע להם שלא יעשה עוד כדברים