בית יחזקאל (מיכלסון) רפו

וכו' עיי"ש ובטו"ז סק"ד ולענ"ד ליישב לחומר הנושא בהקדם מש"כ בס' לב אריה בשמעתין בגמ' ואי אשתייר כעובי ד"ז כשרה והגאון בפלתי דקדק בזה דקאמר אי אשתייר דמשמע דהחידוש הוא במאי דכשרה אם אשתייר ובאמת איפכא מסתברא דהא בכל מקום בעינן מפולש והכא חידוש הוא דבעי שיור ד"ז והו"ל למימר איפכא דאם לא נשתייר ד"ז טריפה ולענ"ד יש ליישב בפשוט עפ"י דברי עצמו שם בסי' מ"ג דר' עוירא גופא דלא מחלק בין קולשיה לסומכיה ע"כ ס"ל דטריפות הטחול הוא מצד עצמו ולכך לדידיה באמת לא נטרף רק במפולש אבל אנן לא קי"ל כוותי' בהא אלא דהטריפות הוא מחמת שיגיע לקותא לכרס לכך אינו טריפה רק בסומכיה ובהא אפילו אינו מפולש טריפה ע"ש וא"כ לפום מה דאמר ולא אמרן אלא בקולשי' אבל בסומכי' טרפה ומוכח מזה דאין הטרפות מחמת עצמו רק מחמת שיגיע לקותא לכרס דאל"כ אין לחלק בין קולשי' לסומכי' א"כ לפי"ז תו ס"ד דאפי' אינו מפולש ונשתייר הרבה טרפה לעומת זה דקאמר דאפ"ה אם נשתייר כעובי ד"ז כשרה עכ"ל והנה בס' לב אריה חולין דמ"ח ע"ב כ' בישוב דברי הרמב"ם ז"ל בנקיבת הסימפונות ומחדש שם דיש נ"מ אם נקיבת הסימפון הוי טריפות מחמת עצמו או משום הקרום דסופו לינקב הקרום, דאם הוא טריפות מחמת עצמו אין חילוק בין ניקב ע"י חולי או ע"י מחט משא"כ אם היא מחמת שהלקותא תתפשט יותר י"ל דזה לא שייך רק בניקבה ע"י חולי אבל ע"י מחט הא לא התל לקותא כלל ומה"ת נחזיק ריעותא שתתפשט יותר וזה מושכל וישר בסברא, ושוב יגעתי ומצאתי כן להלבוש בסי' מ"א הובא בפ"מ שם בטו"ז סק"ת שכ' בטריפות דחצר הכבד דהטעם הוא משום שיגיע לקותא לכבד ואם הנקב הוא ע"י מחט לא יגיע לקותא לכבד וכשרה מחמת זה וכו' עיי"ש, וכן י"ל כאן לפי שיטת הטרופאי דמערבא דלית הילכתא כר"ע וסוברים דדוקא בסומכיה טריפה דאין הטריפות מצד עצמו רק משום הכרם א"כ דוקא ע"י מחט אז כשר בנשתייר כעובי ד"ז דהא ע"י מחט לא חיישינן שיתפשט יותר, אבל ע"י חולי י"ל דגם בנשתייר כעובי ד"ז ג"כ טריפה דע"י חולי יתפשט יותר, ולכן כ' רש"י בהא דאי אשתייר דאשמעינן רבותא דאי אשתייר כשרה ואף דהוי טריפות מצד כרס והי' סד"א דאף בנשתייר כעד"ז טריפה וע"י נקב כל דהו טריפה לכן הוי רבותא דמ"מ כשר באישתייר כעד"ז כדברי הלב אריה הנ"ל בישוב דקדוקו של הכו"פ, וע"ז כ' רש"י ע"י מחט, אבל ע"י חולי י"ל דבאמת טריפה גם בנקב כל דהו דע"י חולי מתפשט יותר כדברי הלב אריה בסמפונות אכן הדבר יהי' חדשות נגד ההלכתא ורק לפלפלא בעלמא נאמרו דברי, שוב אחר כותבי ראיתי בס' תולדות אברהם לחולין דנ"ה ע"ב שכ' ליישב דברי רש"י ז"ל עפ"י מש"כ בש"ך יו"ד סי' מ"ד סק"ב בשם האו"ה דהא דנקב בכליות כשרה דוקא ע"י מחט אבל ע"י חולי לא גרע מנתמסמס וכן כוונת רש"י כאן דדוקא ע"י מחט כשרה כמו בכליות ולא ע"י חולי אבל ז"א דא"כ מאי פריך הגמ' לעיל אר"ע מן נחתך הטחול והכליות דמשמע דכשרה דהא יכולין לחלק דר"ע דאמר ניקב טרפה היינו ע"י חולי, אבל לא בנחתך או ניקב שלא ע"י חולי אלא ע"כ כיון שאמר סתמא דניקב טרפה מיירי בכ"ע וכו' ונראה דלהכי כ' רש"י מחט לאשמועינן דאפילו במחט טרפה אי לא נשתייר וכו' ולא תימא כמו בכליות דכשרה ע"י מחט אפילו מפולש וכו' עיי"ש דפת"ת ועיין בפרמ"ג סי' מ"ג בש"ד סק"א ובטו"ז שם סק"ו לענין רקבון: ח) ברש"י חולין דף מ"ט ע"ב ד"ה אף כל קרום ונקלף והיינו תלב שע"ג הקבה וכ"ש חלב שע"ג הדקין עכ"ל מבואר מזה שבחלב שע"ג הדקין ליכא פלוגתא דאף מאן דמוקי לרבויא