בית יחזקאל (מיכלסון) רפב

במתני' דמי לדיוחא ודמיא לבישרא משום דהוי בכלל נקובה והקשה לשיטת הר"ת בתוס' חולין דמ"ו ע"ב דהא כדיותא טרפה היינו כשרובה כך עיי"ש א"כ לא הו"ל לתנא למיכללה בכלל נקובה כיון דאין שיעורם שוה דניקבה הוי במשהו וכדיותא ברובה עיי"ש אכן להנ"ל ניתא דבאבר אחד חשבינן בחד אף שאין שיעורם שוה ושוב ראיתי שהלב אריה בעצמו העיר בזה לקמן ד"ה נקובי תמניא הוו עיי"ש ולפי"ז ניחא שפיר דמקודם לא הקשו בתוס' הא דלרבנן איכא רק י"ז דהא יש לומר כדברי הב"י סי' ל"ו בשיטת הרמב"ם דגם לרבנן הוי חסרה הריאה טריפות מיוחד ואינו נכלל בכלל נקובה דהיינו בקמט וחסרון על הריאה, אכן כאן בתירץ הגמרא דהמסס וביה"כ חשבינהו בחד אפיק חדא וכו' דקשה כנ"ל הא אין שיעורם שוה ולשיטת התוס' צריך לחשבם בתרתי וע"כ צריך לתרץ כשיטת הראשונים דאם הטריפות באבר אחד אף דאין שיעורם שוה מ"מ חשבינהו בחד ואברים שהם סמוכים כמו המסס וביה"כ הוי כאבר אחד ואולי משום דפעולתם אחד לעכול המזון הוי כאבר אחד, א"כ שפיר כתבו בתוס' דע"כ הסוגיא כר"ש דאי כרבנן הוי רק י"ז דאין לומר כשיטת הרמב"ם דגם לרבנן הוי חסרה טריפות מיוחד הא מ"מ כיון דהוי ג"כ בריאה חשיב רק כחד דהא באבר אחד אף דאין שיעורם שוה חשיב חד ולכך מוקי דאתי' כר"ש, ואליב' דר"ש הוי שפיר י"ח אף דהוי ג"כ בריאה אכן כיון דסובר ר"ש עד שתנקב לבית הסמפונות והיינו עד ועד בכלל וכמבואר בראש יוסף חולין דמ"ח ע"א וז"ל ומשמע ודאי לר"ש בעינן שינקב גם הסמפון לא עד ולא עד בכל וכו' עיי"ש, וא"כ כיון דניקב היא להסימפן וחסרון הוא בריאה גופא חשיב כמו שני אברים ובפרט דאין פעולתם שוה ושפיר הוי י"ח אליב' דר"ש, אחר כותבי מצאתי בס' אור חדש פ' האזינו שתי' ג"כ קושיות העולם דפח"ח עיי"ש ויש לדבר בזה בקושי' הב"י סי' ל"ו לשיטת רש"י דחליף דאונה הוי בכלל חסרה נימא דחסרה היינו חליף אונה ועפ"י תי' החוסן ישועות ברש"י ד"ה לא תיפוק בדף מ"ג ע"א עיי"ש והבן ועיין בשו"ת פרי תבואה ת"ב סי' ב': ג) בחולין דף נ"ה ע"ב ואמרו לי הילכתא כרכיש בר פפא ולית הילכתא כרב עוירא הנה בשו"ת נוב"י מה"ק חיו"ד סי' י"ז הקשה למה דחה לדר' עוירא ואמר לית הילכתא כרב עוירא הול"ל והילכתא כר' עוירא ודרב עוירא נמי לא אמרן אלא בסומכיה אבל בקולשיה כשר ואי משום דר' עוירא סתמא קאמר ניקב טריפה ומשמע דבכל גוונא מטריף ואין שום חילק אליבי' כלל א"כ גם ברכיש דאמר סתמא לקתה בכוליא אחת טריפה ולא חילק בין הגיע למקום חריץ או לא ועכ"ז אמרו הילכתא כרכיש והיינו במקום חריץ, ולענ"ד דהנה הר"ן ז"ל כ' דהא דמתרץ הגמרא אליבי' דר' עוירא ניקב לחוד ונחתך לחוד היינו טרם שידענו דיש חילוק בין ניקב בקולשיה ובין ניקב בסומכיה אבל לפי המסקנא י"ל דבין ניקב ובין נחתך טריפה והא דחותך מן הטחול מיירי בקולשיה עיי"ש וא"כ י"ל דמזה עצמו יצא לנו דר' עוירא מטריף בניקב אף בקולשיה ואינו מחלק כלל דאל"כ למה לא תירץ הגמרא כן הקושי' מחותך מן הטחול א"ו דהי' ידוע להגמרא דר' עוירא מטריף סתם ולית לי' חילוק זה וא"כ שפיר קאמר הגמרא ולית הילכתא כר' עוירא דהא דמסיק הגמרא וה"מ בקולשיה אינו פירוש לדברי ר' עוירא רק סתם גמרא אמר כן, ועיין לעיל דמ"ב ע"ב בקושי' הגמרא ועוד דר' עוירא נמי נקובי היא וכ' שם הלב אריה דלכאור' קשה איך שייך לכלל הא דר' עוירא עם שאר נקיבות הא אין שיעורם שוה דבכולהו בעינן מפולש ובטחול אם לא נשתייר בי' כעובי דינר זהב טריפה ובתוס' לעיל דמ"ג ע"א חידשו דאם אין שיעורם