בית יחזקאל (מיכלסון) רפא

משום דסופו ליפסק והול"ל שמתוך ליקוי זה עתיד העור ליפסק אכן לפי פי' התו"ח ניחא דבאמת אין החשש. שיהי' נעשה פסוקה בפעם אחת רק שבכל פעם יהי' נעשה נקב משהו מעט מעט וממילא סוף כל סוף יהי' פסוקת רוב ולכך כ' רש"י עתיד לינקב וליפסק דמהנקבים יהי' פסוקה, ובאמת מבואר בהרא"ש בפרקין סי' י"ב וז"ל ומדמקשה ממוח אחוט השדרה אלמא המרכה והמסמסה פוסלת במוח עכ"ל הרי דאין חילוק בין ראש לחוהש"ד וזאת נוכל ללמוד מהא דלא מתרץ הגמרא על הברייתא דרשב"א דמיירי בראש א"כ חזינן דאין. חילוק ושפיר מקשה מהא דלוי אף דשם הי' במוח שבראש מ"מ משמע דאין חילוק והבן: **(ב)** בחולין דף מ"ב ע"ב בתוס' ד"ה אפיק חדא ועייל חדא ולמ"ד חסרון מבפנים לא שמיה חסרון וכו' צ"ל דהך סוגיא כר"ש דלרבנן ליכא אלא י"ז עיי"ש ומקשין העולם בל"ז על המקשן דפריך מבהמה שנחתכו רגלי' או על המקשן דהקשה והאיכא כמה חסרון בשדרה הוי להו לרשום דע"כ הך סוגי' כר"ש דלרבנן ליכא אלא י"ז ולא מקשינין מידי וקושיא זו איתא במהדורא בתרא ונראה לענ"ד ליישב דהנה איתא לקמן דמ"ז ע"ב אמר ר"י ריאה שנשפכה כקיתון כשירה איתביה ר' אבא לעולא ריאה שנקבה או שחסרה וכו' ומשני לעולם מבחוץ וקאמרת היינו ניקבה לא נצרכה אלא לר"ש דאמר עד שתנקב לבית הסמפונות ובחסרון כל שהוא מודה ובתוס' שם ד"ה אבל וכו' ויש שרצו לאסור כשנראה הריאה שיש קמט וסדק וחסרון על הריאה אפילו עולה בנפיחה והעור קיים והשיב להם הריב"א דטעות הוא בידם דא"כ הוה ליה לשנויה הכא הכי וכדברי הכל ולא הוה ליה לאוקמי כר"ש וכו' עיי"ש והנה הרמב"ם פסק כיש מטריפים באם יש חסרון וקמט על הריאה וכ' הב"י יו"ד סי' ל"ו דלדעת הרמב"ם ז"ל אין צריך לדחוק כמו שכתבו בתוס' ריש פרקין דמ"ב ע"ב בד"ה אפיק חדא וכו' שסוגיא זו דהכא אתי' כר"ש ולא כרבנן דלרבנן ליכא אלא י"ז עי"ש ולכך פסק רבינו הרמב"ם ז"ל כיש מטריפים והוי לרבנן י"ח ושפיר מצי לאוקמי סוגיא זו בריש פרקין כרבנן והא דמשני הש"ס בדף מ"ז ע"ב לא צריכא אלא לר"ש לרווחא דמלתא דאתי' אפילו כר"ש עיי"ש והנה בס' לב אריה חולין דמ"ב ע"ב הקשה בהא דמתרץ הגמ' המסס וביה"כ דחשבת בתרתי חשבינהו בחד ופירש"י דבהדי הדדי סמכי וכחד דמי דקשה לשיטת רש"י ז"ל לקמן דבהמסס לא בעינן מפולש א"כ איך שייך למיחשבינהו בחד דהא אין שיעורם שוה וכמש"כ בתוס' בחולין דמ"ג ע"א לענין חסרון דשדרה, וחסרון דריאה דחשבם בתרתי כיון דאין שיעורם שוה דחסרון דריאה בכ"ש וחסרון דשדרה פלוגתא דב"ש וב"ה וכן הקשה המהר"ם שי"ף ותי' דדוקא לקמן בחסרון דריאה ודשדרה דקושית התוס' הוי דליכללינהו בחד משום דשניהם שם חסרון לזה כתבו בתוס' שפיר דכיון דאין חסרונם שוה לא הוי שם חסרון אחד אבל גבי המסס וביה"כ דכ' רש"י דבהדי הדדי סמכי ולכך אפי' אין נקיבתם שוה מ"מ כיון דמחוברים יחד ואחד באחד יחדיו ידובקו הוי כאבר אחד שייך שפיר למיחשבינהו בחד ושוב מצאתי סברא זו בהרשב"א וכ"כ הר"ן בחדושיו לחולין דכל הטרפות שהוא באבר אחד א' אף שאין שיעורם שוה חשבינן בחד והוכיח זה מנפסק הגרגרת ונסדקה וכן מגלגולת שנחבסה ונחסרה, ונחתכו רגליה וניטל צ"ה עיי"ש וכן תי' בסברא זאת הר"ן בחידושיו לחולין קושיות התוס' חולין דמ"ב ע"ב דלכך לא מנה חסרון הגולגולת כיון דמנה אח"כ בהדי שב שמעתתא גולגולת שנחבסה ברובה אף דאין שיעורם שוה עיי"ש ולפי"ז מיושב גם קושיות הלב אריה חולין דמ"ב ע"א בתוס' ד"ה דרוסת שכתבו ומה"ט לא תני