בית יחזקאל (מיכלסון) רפ

פלסק זכו בניו אדרב' הלוא אנו מבקשין שלא יצטרכו לחליצה ועוד דקדוקי' ע"ש, דפח"ח: סימן מג ב"ה ב' תבא תרס"ה פלונסק לכ' יד"נ הרב הגאון הג' מ' שמעון דובער שי' אבד"ק שעדליץ. א) אחדשכ"ת, זה באתי לביתי בשלום ת"ל, ואמרתי אקיים את אשר אמרתי לכ"ת לשלוח לו איזה מחידושי אשר היה משא ומתן בינינו בהיותינו יחד משך שנים עשר יום בעיר פעלצאוויזנא בישיבת ב"ד וד"ת ע"ד הזביחה ושובי"ם דשם, וזה החלי, בחולין דמ"ה: בתוס' ד"ה נתמזמז מוחיה וכו' תימה לריב"ם דמייתי ראי' ממוח דראש דשיעורו בנקב משהו למוח חוט השדרה דשיעורו ברובו הנה בלב אריה כ' דלפי' השני ברש"י ד"ה מפני כבדו דטריפות דנתמרך ונתמסמס משום דאין פיסוק גדול מזה אע"ג דאמרן מוח זה לא מעלה ולא מוריד ה"מ בהפרדה אבל בהמרכה לא עיי"ש א"כ כיון דאין הטריפות משום העור רק משום עצמו של מוח שפיר מקשה מהא דראש למות חוט ושדרה משום דבמוח אין נ"מ בין מוח דראש למוח דחוט השדרה, דדוקא בעיר יש חילוק דבקרום שבמוח הראש נקובתו במשהו ובעור חוט השדרה ברובו, אכן הריב"ם הקשה שפיר לפירוש הראשון ברש"י שהטריפות הוא שמתוך ליקוי זה עתיד לינקב וליפסק עיי"ש ושפיר הקשה דדילמא דוקא נקב משהו יהי' ע"י נתמזמז דהיינו במוח שבראש אבל בחוט השדרה דשיעורו ברובו דילמא נתמזמז כשר אכן ראיתי בס' תורת חיים שתירץ גם לפירוש זה דכיון דאשכחן דע"י שנתמזמז מוח הראש עתיד הקרום לנקוב ממילא שמעינין דכשנתמזמז מוח חוט השדרה עתיד הקרום ליפסק דכיון דיש כח בליקוי זה לעשות נקב במשהו יש בו כח נמי ליפסק וחוזר רובו דהיום עושה נקב משהו ומחר חוזר ועושה נקב משהו וכן הולך ונוקב נקב משהו עד שפוסק רובו וכו' עיי"ש ולענ"ד עפ"י מה שהקשה בס' חי' הרי"ם חולין בד"ה תוס' נתמזמז וכו' דהא חזינן דלא קשיא להו לתוס' כלל על הא דפריך מעיקרא מברייתא דבהמה שנמזמז מותה טריפה דנימא דאיירי דוקא במוח שבראש וע"כ דמדנקיט סתמא נתמזמז מוחה היינו בין בראש בין בחוט השדרה וכו' עיי"ש וא"כ י"ל דהוא הנותנת להקשות מהא דלוי וכו' חזייא לההוא גברא דטרייה לרישיה וכו' היינו כיון דחזינין מקודם דמקשה הגמ' מברייתא דרשב"א אומר בהמה שנתמזמז מוחה טריפה ותי' הגמרא ההיא נתמסמס איתמר ולמה להגמרא לעשות טעות ובמקום נתמזמז נתמסמס איתמר ולא מתרץ פשוט דשם ברשב"א דנתמזמז טריפה היינו במוח שבראש, אבל כאן בחוט השדרה נתמזמז כשר א"ו דהי' ידוע להגמרא דאין חילוק בין מוח דראש בין מוח דחוט השדרה או דנימא כפירש"י דהטרפות הוא משום המוח גופא ולא משום פסיקת החוט וא"כ ממילא אין חילוק במוח גופא בין ראש לחוט השדרה וכתי' הלב אריה או דגם לפירש"י הראשון דהטריפות הוא דסוף שיפסק העור ע"י ליקוי זה מ"מ אין חילוק בין מוח דראש למוח דחוט השדרה משום דהפסוקה בחוט השדרה תהי' נעשית לאחדים ע"י נקיבות בכל פעם משהו כתי' התורת חיים, ומה נ"מ בין נקב משהו בקרום שבמוח הראש ובין פסיקת רוב בעור חוט השדרה ובאמת האיר ה' עיני וראיתי שדברי התורת חיים מדוקדקים בדברי מאור עינינו. רש"י ז"ל שם שכ' שמתוך ליקוי זה עתיד ל"ינקב" וליפסק דלכאור' ל"ל לרש"י לומר תיבת לינקב הא כאן מיירי בחוט השדרה והטריפות הוי רק