בית יחזקאל (מיכלסון) רעט

שלא עפ"י ב"ד אין אנו אחראין לרמאים ויעשו מה שירצו כאשר. בעוה"ר הרבה פושעי ישראל עושים כל עבירות שבתורה ביד רמה ואין כת בידינו למחות ויבא בעל הכרם ויבער הקוצים הרעים ומכאיבים מכרמו, אבל לא לסייע להם להפיק זממם: ועיין בש"ע או"ח ויו"ד בענין דברים ' המותרים ונהגו בהן איסור בענין חדש, ובריש ה' חנוכה ע"ש לעניין עשיית מלאכה לנשים: וש"ב הרב הגאון הצדיק הישיש מ' יוסף שי' לעווינשטיין אבד"ק סעראצק כתב אלי בא' ממכתביו וז"ל בפפדמיי"ן הי' מעשה כזו לפני מר זקיני הגאון בעל פני יהושיע ז"ל שרצו שניהם ביבום, ובאו אליו הב"ד דשם ויספרו לו כי דיברו אליהם רכות וקשות, והם אבו ביבום ולא ענה אותם דבר, ואחר איזו שנים שנתקבל אחריו אא"ז הרב הגאון ר' אבושיל ז"ל בעל ברכת אברהם ויציעו לפניו כי הם עוד בדעתם, שלח אחריהם ואחרי כי לא התרצה לחליצה, אמר היבמה נקנית בביאה תלך לבית הטבילה בלי סידור קידושין, אז כן עשתה וטרם באת לביתה פירסה נדה, כן הוי ד' פעמים עדי שראו כי לא אסתייעא יעא מילתא מן השמים וחלץ לה עכ"ל: וראיתי בהגהות הגרצ"ח ביבמות (דף כ"ב) מביא בשם זקני הגה"ק מהר"צ הירש אבד"ק ברלין זי"ע דמזה הטעם בטלו היום מצות יבום אע"ג דהלכה דחליצה במקום יבום לאו מצוה הוא, בכ"ז בזמן האחרון דלא אכשר דרא ואולי יש להאח שמת בן מכל מקום, ובכה"ג פוגע באיסור אשת אח, כגמ' שם מי שיש לו בן מ"מ פוטר, וטעם זה אמת וראוי לפרסמו עכ"ל: שוב ראיתי בס' אבן שמואל ד"ס (תולדות חכמי ירושלים) מביא את הרב ר' זכריה אשכנזי [חותנו של הב"י ז"ל ומזכירו בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ט] והוא ובית דינו המובהקים האשכנזים: ר' דוד וראנק, ור' יוסף לומחושי, ור' יהודא הלוי מהיידלבורג, היה למו משא ומתן של הלכה עם רבינו הרדב"ז ז"ל בעסק יבמה אחת אשכנזיאה שרצה היבם ליבמה וכל הרבנים האלו הכירו בו שלא ישאנה לשם מצות יבום, ובשגם כי היה איש עני ולא יהיה לו לפרנסה יחד עם אשתו הראשונה, והתרוהו על ככה, ואף הרדב"ז אמר להיבם כמה דברי פחדים. ואיומים שהוא פוגע באסור ערוה אף שאינו כן ובכ"ז לא שמע לדבריהם. עד שנתקבצו ונדוהו, כי טענו שהיבמה אשכנזיאה ולא ספינן לה אסורא בידים שהאשכנזים סוברים מצות חליצה קודמת למצות יבום, ואע"פ שעומדת בארץ הזאת, כמו שבאר אחד קדוש האב"ד בירושלים ר' עובדיה ז"ל הנודע בפי' המשניות אבל הרדב"ז ערער בדבר, והגישו דבריהם לפני מרן הב"י והסכים להכרעת חכמי האשכנזים ההם עיין כ"ז בשו"ת מהרי"ק בדין יבום וחליצה, והענין הנ"ל אירע בי"ד שבט שכ"ה ליצירה עכ"ל: ועיין בס' צמח דוד בליקוטים די"ד מה שכ' בסיום למס' ברכות אר"א ת"ת מרבים שלום וכו' אל תקרא בניך אלא בוניך, ובסיום מס' יבמות מסיים ורב שלום בניך, ואינו מסיים האי אל תקרי בניך אלא בוניך, משום דביבמות מדבר בענין יבום וחליצה, והיבום נקרא בונה כמאמר הכ' אשר לא יבנה את בית אחיו לכן לא רצו בעלי הגמ' לסיים האי אל תקרא בניך אלא בוניך, כי אדרבא רצו לסיים בברכה היינו שיהי' להם בנים ולא יצטרכו לבוא ח"ו לידי יבום וחליצה הנק' בונים ולכן מסיים ורב שלום בניך, אבל בברכות דלא מיירי המסכת מענין זה לכן מסיים כל הברייתא א"ת בניך וכו' ע"ש דפת"ח, ועיין בשו"ת מהר"ם שיק תאו"ת סי' קנ"ג מה שכ' על הא דסוף ס' חליצה דאיתא שם דכשמסיים החליצה יאמר הרב ברוך אשר קדשנו במצותיו וחקיו של א"א מהא דחולין דפ"ט בזכות שא' אאע"ה מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לחליצה, דמה