בית יחזקאל (מיכלסון) רעח

ח"א סי' קי"א ובמפתחות שם ובח"ב סי' קנ"ו: והנה בשו"ת שואל ומשיב מהד"ג ח"א סי' רי"ח נראה דכשהם ספרדיים, אז אפי' במדינת אשכנז הולכים אחר אבותיהם להקל ביבום, וכנראה היבמה היא ספרדית, ודרי עיר אסחאבאט הסמוכה למדינת פרס ולעיר שושן הבירה רבים המה ספרדים, אבל בנידן דידן היבם הוא אשכנזי: ויותר י"ל להתיר להם כיון דממילא המה דרים יחד ביחוד כאיש ואשתו ואין יראת אלקים נגד עניהם זו הבושה לבלתי יחטאו, א"כ עד שתאכלנה באיסור מוטב להתיר להם, שיעשו כדין בעסק הקידושין והביאה כמש"כ בשבו"י סי' קל"ו ומוטב שיעשו ע"פ ב"ד ולא בעצמם כדי שיהא הכל ע"פ הלכה, וכן מצאתי להגאון ר' נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל הר"מ מוולאזין בספרו שו"ת משיב דבר חאהע"ז סי' ע"ב שכ' וז"ל ע"ד החלוץ וחליצה וכו' והמה רוצים יותר ביבום, ויש בזה מחלוקת הראשונים אם מניחים אותם למצות יבום או לא, ואנן קי"ל דאין מניחים אותם לייבם, היינו שמוכיחים אותם בדברים כבושים כי אשת אח הוא באמת ערוה וחייבים עליה כרת אלא שאם מכוונים לשום מצות יבום התירה תורה וגם מצוה להקים לאחיו שם, אבל אם אינו לשם מצוה יש לחוש לאיסור כרת על כן טוב לחלוץ וכדומה ואם מכ"מ רוצים להתייבם מניחים אותם, וגם זה הנני מגיד למעכ"ת שאם יודע בטיב היבם והיבמה שלבם גס זה עם זה וראוים לחשדם שכבר בא עליה קודם שבאו למע"כ או יש לחוש שמא יבוא עליה אחר חליצה ח"ו יותר טוב שייבם בהיתר ולא באיסור היינו שיקדש אותה תחילה בלשון שמקדשין כל אשה והכתובה יש לה נוסח מפורש בטור אהע"ז סי' קס"ו אלא שיש לשנות איזה דברים עפ"י הבדל המעות שהי' בכל מ' כתובות מאז ועד היום, היינו במקום שכתוב שם עשרים וחמש זוזי דחזי ליכי, כותבין כסף זוזי מאתן וכו' ומע"כ ישכיל לתקן הכל כחכמתו וכו' עכ"ל, א"כ כש"כ בנידן דידן לפי ראות עינינו מהנהגתם בעוה"ר, וגם בשו"ת שמש צדקה חאהע"ז סי' ב' היקל בזה: וכן ראיתי לידנ"פ הגאון שי' בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ק"ט שהתיר יבום בנידן השאלה באשה שמת בעלה בלא בנים ונשארה זקוקה ליבום שמתו אצלו ד' נשים וגם יש לו כמה יתומים קטנים וקשה לפניו למצוא אשה שתנשא לו ע"י שמוחזק לקטלן והיבם בר אוריין ויר"ש ולאשר יודע שישב בלא אשה כמה שנים ויהי' בהרהור חטא כמעט כל ימיו ואין מי שישגיח על יתומיו והיבמה הנ"ל שהורגלה כמה שנים עם ילדים הקטנים וכרוכים לה וגם אין לה פרי בטנה וכבר פסק לה סדר נשים ולא יהי' לה עוד רצונם לקיים מצות יבום ע"ש, ובשו"ת הרא"ש בסו"ס קרני ראם סי' ע': אכן אחר כל אלה לא נזדקקתי להתיר להם כי בעוה"ר אשר קרן התורה והמצות ירד עד לעפר ר"ל, ואם יצא הדבר להיתר מפי ב"ד, יאמרו שרי לן עורבא אחר שהמנהג נתפשט לאיסור כמש"כ שם השבו"י עצמו שירא להתיר ועכ"פ בנידן השבו"י הי' ידוע לכל שא"א לו בחליצה ולא היה הדבר מתמי' כ"כ בעיני העולם לא כן בנ"ד שכנראה מפני תאותם ורוע יצרם נתיר להם דבר כזה שיפיק מיני' חורבא, וד"ס צריכין חיזוק יותר משל תורה, ובפרט בדורינו אשר העולם חשך בעדינו, והאספסוף שבקרבינו מהרסיס את כל יסודי דתוה"ק ומנהגי ישראל יתנו לשמצה, אנו צריכין למסור נפשינו להעמיד הד"ת על תלו ומנהגי ישראל על מכונם ולא ליתן יד לפושעים ולהתיר להם ואלף כיוצא בהם יאבדו ואל יעקור אות אחת וכו' ומנהג ישראל לא יתבטל, ובפרט מנהיג כזה שיסודו עפ"י הלכה לחוש לא"א שלא במקום מצוה, ואם הם ינשאו זא"ו