בית יחזקאל (מיכלסון) רעז

האנשים החטאים האלה בנפשותם, ולא תסורו מן המצוה וקבלת אבותינו ימין ושמאל, הרימו מכשול מקרב עמינו וסקלו המסילה העולה בית אל, ככל אשר בכחכם וכאשר תשיג יד הנוטר כרם בית ישראל, לא יתערבו עם שונים, ולא עם פריצי בני עמינו המחבלים כרם ד' צבאות, ואנחנו בה' נעלוזה ונשמח בדברי תלמוד תורתו הקדושה ובמצותיו וחוקותיו, עליהם נמסור נפשינו כאשר עשו אבותינו כי מוצאיהם מצאו חיים ויפיקו רצון מד': דברי הנאנח בשברון מתנים, ומצפה לרחמי שמים, לא תקום צרה פעמים, יערה ממרום רוחו על עמו ויחיינו מיומים, ותחזינה עינינו בשוב שכינתו לציון וסדר העבודה לירושלים וכי"ר בבי"א: ידידכם סימן מב בשם ה' ובעזרתו ית"ש ה' וישב תרס"ו פלונסק שנת סתר"ו יושר יתגדל ויתקדש שמי' רבא לפ"ק. נשאלתי מאחד מבני הכפרים בגליל שלי בדבר אשר א' מהכפר נסע לפני עשרים שנה לדור בעיר אסחאבאט בגבול רוסיא אצל מדינת פרס ומדי, ושם נשא אשה, ואח"כ לקח לשם את אחיו הבחור', ונהל עסקיו של אחיו, ולפני איזה שנים שבו כולם לפה להכפר האיש ואשתו ואחיו, ומת האיש בלא בנים, ועתה אינם רוצים שניהם בחליצה רק ביבום, והמה דרים יחדו כאיש עם אשתו בלי שום בושה, כי המה ריקים וקלים בדתוה"ק. ולבו גס בה, והמה באחת כי מוכרח הוא ליקח אותה לאשה, ואיננו נותנים אוזן קשבת לדברי מוסר אשר הרביתי לדבר עליהם. ודופקים על פתחי לתת להם היתר לייבום, ומה גם כי בעירה אסחאבאט נוהגים גם עכשיו ביבום, כי שם יש להם גם כמה נשים ואין נהוג שם חדר"ג, וכפי דברי האשה גם גיסה יבם אח אשת אחיו שמת בלב"נ, ולצחוק יחשב שם בהודע להם כי אני אינני מסכי להתיר, ודופקים על פתחי בלי הרף להתיר להם יבום: והנה כשאני לעצמי הנני לרשום בעזהשי"ת, הן אמת כי רוב הפוסקים מתירין ביבום כרבנן דאבא שאול בש"ס יבמות דף ל"ט, ועיין בטוש"ע אהע"ז סי' קס"ה, וסי' קס"א ואף דאנן מחמירים ביבום, ונוהגים רק בחליצה אבל נודע דברי השו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה קל"ו דבמתכוין לשם חצוה אף שמכוין גם לשם נוי או ממון גם אליבא דאבא שאול אין חשש. וגם בשו"ת נודע ביהודה סי' נ"ד מבואר דלא בעינן שיכוונו בפי' לשם מצוה, וגם בסתמא שרי ובלבד שלא יכוין בפירוש להיפך, ודעת שבו"י שם דגם לאבא שאול הוי רק חששא רחוקה ולא משום איסור ושדעת רוב הפוסקים רוב גמור דגם בזה"ז יבום קודם כמש"כ גם בכנה"ג, ויעיין במת"כ על הב"ר ר"פ ויגש, והשבו"י מביא שם משו"ת פרח מטה אהרן ח"ג סי' מ"א דבמקום עיגון לכ"ע שרי לייבם: וראיתי בשו"ת זקיני הב"ח סוס"י ע"ח שכ' דגם לדידן שאין נוהגים ביבום היינו רק בבאים לב"ד אין מחזיקים ידיהם אלא מוחים בהם אא"כ ידוע לנו שמכוונים לשם מצוה אבל אם אין באים לב"ד ורוצים ביבום אין כח ביד ב"ד להפרישם או להענישם לא מצד הדין ולא מצד התקנה כל זמן שלא נתברר לב"ד שאין מכוונים לשם מצוה ע"ש וא"כ מה נוכל למחות בידם אם רוצים לעשות מעשה היבום ואומרים שיכוונו לשם מצוה דיבום כמש"כ כה"ג הנוב"י מה"ת תאע"ז סוס"י ל"ה, ועיין בשו"ת דברי חיים תאהע"ז ח"א סי' ק' וסי' ק"ב, ובשו"ת שערי דעה