בית יחזקאל (מיכלסון) רעו

לא תלוש וכו' וברש"י שם ובש"ע או"ח סי' תנ"ט שלא ללוש כנגד חלון פתוח וכו' וברא"ש סו"פ כל שעה שאין ללוש קרוב לתנור מפני חום האש ע"ש ובחק יעקב סי' תנ"ט סק"ט דאף ברחוק ממנו אם מרגישים שם חום ההסקה אין ללוש באותו בית, ובטו"ז שם סק"א שלא להסיק תנור בית התורף בו ביום, או יפתח הדלת והחלונות עד שיצא חום ההסקה ועוד כהנה וכהנה גופי' הלכות בענין הרחקת העיסה והמצות מתמימות, מכש"כ לתת המצות על הטבלא החמה, וקודם שמחזירין הטבלא לחוך התנור לאפות, נעשים המצות חמץ גמור, כי גם בדין הטפקא של חרס של רב נטרונאי גאון המובא בטוש"ע או"ח סי' תס"א, היינו דבעת שנותנים עליה המצות האור שולט תחתיה וגוף האפיה היא על הטפקא ע"ש בב"י, ואשר משום זה מותר רק באם מסיקים תחתי' קודם שמדביק את הפת, שאם ידבק הפת תחלה יש לחוש שמא קודם שיהי' מרותח היטב תחמיץ הפת כיון שאין בכת הרתיחות תו"מ לאפות כמבואר שם בשם רב עמרם גאון ז"ל. ובכלל נוכל לומר על כל מחדשי חדשות להקל הטורת בעבדות הש"י שהמה מכת הבנים הרשעים האומרים מה העבודה הזאת לכם ובירושלמי הובא בתניא רבתי דמ"ט ובשבלי הלקט כלל רי"ח רשע וכו' מה העבודה וכו' מה הטורח הזה שאתם מטריחים וכו' אבל תוה"ק מלמדת אותנו (בא מ"ב כ"ז) להשיב ואמרתם זבח פסח וכו' אשר פסח על בתי ב"י וכו' וכדרשתם ז"ל אני ולא מלאך וכו' היינו שהקב"ה הטריח א"ע בכבודו ובעצמו כביכול א"כ גם אנחנו אין לנו למנוע טרחתינו למען הכשרות ע"ד שכ' בשו"ת דבר משה מה"ת סי' צ"ח ועיין בס' דובב שפתי ישינים ח"א ד"פ ע"א ובדרוש בראש שו"ת טטו"ד מהד"ג ובסו"ס צבי לצדיק בזה: ומה נעימים דברי ש"ב הגה"ק מליסא זצ"ל שפי' בגמ' פסחים דמ"ב דאיתא התם אר"י אשה לא תלוש אלא במים שלנו [פרש"י, שלנו בלילה מפני שבימי ניסן וכו'] דרשה רב מתנה בפפוניא [פרש"י, דרש רב מתנה, ובלשון הקודש היו דורשין וכסבורין השומעים שמים שלו הוא אמר], למחר אייתי כולי עלמא חובייהו ואתו לגבי' ואמרו לי' הב לן מיא, אמר להו אנא במיא דביתו אמרי', (דביתו, תרגום שלנו' דביתו, רש"י] והק' הגאון מליסא נהי דכן הי' המעשה דאנשי פפוניא לא הבינו כוונת רב מתנה בתיבת שלנו והי' חושבים שכוונת רב מתנה, שאסור ללוש מצות רק בהמים שיקבלו אצל רב מתנה, אבל עכ"פ למה להו לחכמי הש"ס להודיע לנו עובדא זו, ומה נ"מ לנו לדעת אם אנשי פפוניא הי' טועים בדברי ר"מ, אולם הדבר נכון דרבותינו בעלי הגמ' רמזו לנו לדעת עד כמה צריך לכל אדם להיות חזק באמונת חכמים ושלא להרהר ת"ו אחר רבו אפי' בדבר שהוא רחוק מאד משכל ההגיוני, והוא שרב מתנה דרש בלה"ק דאשה לא תלוש אלא במים שלנו, והנה תיבת שלנו סובלת ב' פירושים, פי' שלנו הלילה, ועוד פי' מים של רב מתנה, והנה בודאי לא הבינו אנשי פפוניא שום סברא ושום טעם מזה שדרש להם רבם, שלא תלוש רק במים שלו, הלא המים שלוקח רב מתנה, מאיזה נהר, גם הם ישתמשו באותו מים, ומהו אולמא דמים שלו מן מים שלהם ומה זה שהקפיד רבם שילושו דוקא במים שלו, ועכ"ז לא הרהרו אחר רבם מאומה, וכיון שחששו שמא כוונת רבם ליקח רק מים שלו, אתו כ"ע בחצבייהו לאמור תנה לנו מים עכתד"ק, ועיין בס' שם עולם ח"א דף ח': לענין חומרות מכש"כ כנוגע לחמץ גמור: ואתם יקירים, עיני עדתכם העומדים לשרת בקדש לתורה ולעבודה חזקו ואמצו אל ירך לבבכם ולא תגורו מפני איש להפר מחשבות ערומים עצת