בית יחזקאל (מיכלסון) רעב

סוס"י צ"ה, ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי' תמ"ו, ובשו"ת משיב דבר סי' ד', גם ביש לו בנים מכש"כ בני"ד שלא קיים פו"ר וכו': ב) ואשר הציע לפני כ"ת בדברי הרמב"ם, זה הדבר שכתבתי כבר בחידושי לפסחים דכ"ט ע"ב אמר רב חמץ בזמנו וכו' הנה הרמב"ם פסק בפט"ו מהמ"א הי"ב דמש"ה מחמרינן בחמץ בפסח לאסור במשהו משום דהיא דשיל"מ דלא בטיל והקשה הלח"מ בפ"א מה' חו"מ ה"ה דכיון דלר"י לאחר זמנו מותר לגמרי אפי' בנ"ט א"כ האיך מתיר תוך הפסח בס' הא הוי דשיל"מ וכבר עמד במלחמות בקושי' זו (ותי' דר' יוחנן סובר דשיל"מ בטל וכבר האריכו בחי' רע"א ח"ב למס' פסחים מערכה ששית עיי"ש, ועיין בס' ארי' דבי עילאי למס' נדה קונטרס נפלא) ועיין בס' ברכת אברהם לפסחים בסוגיא דידן שכתב וביותר יקשה דלמה לי' להגמרא למימר דשמואל לטעמי' דאמרי כל איסורין שבתורה במינו במשהו הא בלא"ה כיון דסובר בלאחר זמנו כר"ש ממילא בזמנו הוי דשיל"מ דמב"מ במשהו עיי"ש מה שתירץ באופנים שונים, ולענ"ד עפ"י שיטת המרדכי הובא בש"ע יו"ד סי' ק"ב דחמץ לא הוי דשיל"מ משום דחוזר לאיסורי' בשנה הבאה עיי"ש בהג"ה, והנה לכאור' יש לומר דזאת תלי' אם נאמר טעם דדשיל"מ כסברת הר"ן בנדרים דנ"ב משום דהוי מין במינו וגם רבנן מודים בזה לר"י דמב"מ לא בטיל א"כ י"ל דכאן לא נחשב דשיל"מ כיון דחוזר לאיסורי' בשנה הבאה, א"כ אין זאת מינו של ההיתר מצד איסור והיתר, אכן אם נאמר כסברת רש"י ביצה משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר א"כ גם חמץ הוי דשיל"מ כיון דמ"מ תוכל לאוכלו בהיתר לאחר הפסח, ומה לי בזה אם חוזר לאיסור בשנה הבאה, מ"מ יש לנו זמן לאוכלו בהיתר, ולמה נאכל ע"י ביטול, וכעין סברא זאת מחלק בס' מלא הרועים בסוגיא דדשיל"מ אות ז' בהא דהקשה כאן הר"ן דאיך הוי דשיל"מ כיון דאין האיסור בעין יש לו מתירין אף דתערובתו יש לו מתירין לא חשיב דשיל"מ, וכ' ג"כ דזה דוקא לטעמו של הר"ן משים דהוי מב"מ וכו' אבל לרש"י דס"ל הטעם עד שתאכלנו באיסור שפיר חשיב דשיל"מ כיון שהתערובות הזה יהא מותר אחר הפסח עיי"ש וא"כ לפי"ז ניחא שיטת הרמב"ם דרבא לשיטתו שסובר אין מערבין לקרנות כמבואר בתמורה ד"ה ע"ב וא"כ ע"כ דלית לי' טעמו של הר"ן בהא דדשיל"מ משום דמערבין דם הפר ודם השעיר דהא סובר אין מערבין בקרנות וא"כ ע"כ דסובר טעמו של רש"י דעד שתאכלנו באיסור, לכן שפיר הוי חמץ דשיל"מ, אבל ר' יוחנן דסובר מערבין לקרנות עיין במלא הרועים שם אות ה' לכך סובר טעמו של הר"ן וא"כ חמץ לא הוי דשיל"מ כיון דחוזר לאיסורי' והבן, ויש לפלפל בזה הרבה דמאן דסובר טעמו של הר"ן ע"כ דסובר טעמו של רש"י דאל"כ יקשה מתי' של רב אשי ביצה ד"ד שוב ראיתי בצל"ח ביצה ד"ד בדרוש בנו הגאון ז"ל: ג) עוד י"ל בהקדם קושית האור חדש שם דמנ"ל להש"ס דרב סובר כר' יהודה דילמא סובר כר"ש רק דסובר דקנסא קניס ר"ש אף ע"י תערובות ותי' דזאת הי' פשיטא לי' להגמרא דאל"כ לא הי' אוסר שלא בזמנו במינו במשהו, דזאת אין סברא להחמיר כל כך להיות במינו במשהו וכ' שם הכרח שהי' להגמרא בזה מדברי שמואל עיי"ש ובזה מיושב לי קושית המהרש"א ברש"י שם ד"ה אי נימא וכו' ורב מדקאמר שלא בזמנו במינו אסור וכו' עיי"ש דהקשה דהול"ל דגם אי סובר כר"ש ומשום דקנסא קניס ע"י תערובות ג"כ עיי"ש אכן לדברי האו"ח ניחא וא"כ יהי' פסקו של הרמב"ם עולה יפה ממה שהקשה עליו הר"ן הא באמת לאחר הפסח אסור, ורק ע"י תערובות מותר ואין זה בכלל דשול"מ, דיש לומר דדוקא לרב דסובר כר'