בית יחזקאל (מיכלסון) כז

ומי שנתחייב הריגה נמסר למרכות או ללסטים ואיך יתכן שעל העצה הזאת שיעץ ראובן יעיד הרוה"ק ע"ז שדעתו הי' להשיבו אל אביו, וגם אם ראובן הבין הענין כי לא דברו נכונה במה שיעצו להרגו אמאי לא הוכיח אותם בדרך תוכחה האם נבוא ח"ו לחשוד למאורות ישראל שבטי יה שיהיו מואסים בחוכחה ח"ו: אולם להשקיט מדברי הדורש ר"ת הנ"ל המיית ההרגשים האלו הי' נ"ל שהי' לה שטה אחרת בענין זה עפ"י מה שנמצא שינויים הרבה בקרא דיהודה אמר לבד ונמכרנו לישמעאלים ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו אותו לישמעאלים והוא דבר תמוה מאד, ורש"י ז"ל ממדרשי חז"ל נדחק בישובו, ואולם הגאון בעל אמרי שפר הוא מוהראנ"ח ז"ל כ' ענין נכבד ע"ד הפשט והוא: דיתכן דמעיקרא סברו כן האחים שימכרוהו לישמעאלים שראו מרחוק שיבאו ורצה להמתין, אך בטרם קרבו הישמעאלים כבר עברו מדינים אחרים והם הקדימו עצמם למשוך את יוסף בשראו ושמעו כי איש מושלך בבור והם מכרו אותו לישמעאלים וכ' ע"ז סמוכין מדאמר אח"כ ראובן אליהם הילד איננו ואני אנה אני בא ומדוע רא שאל אותן היכן הניחוהו שהרי לפניו היו מגידים האמת אע"כ דדבר חדש הי' גם להאחים כי לא ידעו מזה דכר, וגם בזה פי' הגאון הנ"ל הפסוק של כי גנב גנבתי מארץ העברים ומה שא' ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים לאפוקי: המדינים הם לא הורידוהו למצרים כ"א אל הישמעאלים ומה שא' והמדנים מכרו אותו. היינו שהיו סיבת מכירתו, וכן מה שא' אשר מכרתם אותי הנה הכל עד"ז שהיו גרמת מכירתו, והעד ע"ז מה שדרשו חז"ל כהך דבנות יתרו שאמרו איש מצרי הצילנו דהיינו המצרי שברח משה על ידו הצילנו הרי דדרך הכתובים לתאר הענין בסבה הקודמת המסבב את הענין וכן הוא הענין מכירת יוסף א"ד. הרב ז"ל, וכן נראה: ממדרש שהובא במבוא למדרש תנחומא הקדום (שנדפס ע"י ר"ש באבער) דף ס"ד שכ' בזה"ל: ויעברו אנשים מדינים וכו' המדינים לקחוהו וימשכוהו מן הבור ומכרוהו לסוחרים ישמעאלים וכו' ע"ש באריכות, מפורש כשיטת הראנ"ח, (ויש לדבר בזה בלשון המדרש דבה משפטים פ"ל ושגנבנו את יוסף, ולא אמרו ומכרנו ע"ש. ובתנחומא בשלח סוף אות ב' ממקום שגנבתינו ע"ש), וכן ברש"י מטות (ל"א ו') שהמדינים מכרו, משמע עיקר מהם, ועי' רש"י פנחס שהמדינים מכרו את יוסף ויש לברר יותר דברי הראנ"ח דהישמעאלים הביאו את יוסף למצרים, ובסוף הפרשה (וישב ל"ז, ל"ו) והמדנים מכרו אותו אל מצרים וכו' עפ"י הגמ' (כרבות ד"י ע"ב) ששה דברים עשה חזקי' המלך וכו' עבר ניסן בניסן, וראיתי להג' מרחיד״א בס' עין זוכר מ"ה אות קי"ב שהק' הא קיי"ל דאין מושיבין מלך בעיבור שנה. וראיתי לש"ב יד"נ הגאון מ' אהרן שי' אבד"ק סאמבור שתי' בס' ברכת אהרן דאין הכונה שהוא בעצמו הי' מהב"ד רק שהעיבור הי' בפקודתו ונעשה עפ"י הוראתו ולכן נתיחס אליו, כי כן מצאנו לפעמים שהפעולה תתיחס להאדם המצוה לעשותה אף שהוא בעצמו לא עשאה דק אחרים עשו אותה בפקודתו, וכדוגמא בתוס' (מנחות כ"א:) דמה שא' ריב"ז מה שעשו וכו' אין כונתו מה שעשה בעצמו רק עפ"י הוראתו, וכמו סתם מי גיחון וקצץ דלתות ההיכל היינו ע"י פועלים, וכן בקושי' היד שאול יו"ד סי' א' על שיטת האומרים דנשים לא ישחטו, ובקרא (שמואל א' כ"ח) בכעלת אוב ותמהר ותזבחהו, ושאול אכל, וג"כ כנ"ל שצותה לשחוט, וכן יש לפרש (בע"ז ב"ז.) ומי איכא למ"ד אשה לא והכ' ותקח צפורה צור קרי בי' ותקח, דאמרה לאינש אחרינא ועביד ע"ד, וכן במה שהק' בכ' דמשה לקח עצמות יוסף עמו, לפי הגמרא (,זבחים ק"א.) דמשה בה"ג הי', הכונה ג"כ שאחר לקחם בפקודתו, וכיון שהוא הי'.