בית יחזקאל (מיכלסון) רסט

טעמא דבע"פ מקלינן טפי שאין שהות להאריך כ"כ וא"כ ה"ה וכ"ש דלא מחמרי' לשקול לנפשיה אם ירצה ולא יחזור אחר קונים ובין כך יעבור השעה אע"כ ליהודים אסור עכ"ל וכן כתב הח"ס סברא זאת דער"פ השעה עוברת גבי הא דשמעתין דקאמר הגמ' תנן גבאי צדקה וז"ל רישא דהך ברייתא בב"מ דל"ח ע"א הכי מתני' המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו וכו' כשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמן כיוצא בו גבאי צדקה וכו', וא"כ רישא ה"ל לאתויי דהוה ממש דומי' דהכא דהמפקיד וי"ל דהו"מ למדחי דבע"פ מקלינן טפי משום שהשעה עוברת וגם ליכא חשדא כ"כ שהחמץ בזול באותה שעה לכן מייתי מגבאי צדקה שג"כ אין לחושדן כי באמונה הם עושים דלכן אין מחשבין עמהם כמבואר בפ"ק דב"ב וגם איכא פסידא דצדקה שיחלדו הפרוטות של נחשת ואפ"ה אין פורטי' לעצמן וה"ה ה"נ וק"ל עכ"ל וא"כ י"ל דמשום סברא זו הי' קושית התוס' דגם בחמץ ימכור לאחרים שלא בב"ד דכמו דאיכא באלמנה סברא דמשום חינא, כן איכא בחמץ סברת שהשעה עוברת וגם ליכא חשדא כ"כ שהחמץ בזול המחייבת להיות מותר למכור לאחרים בלא ב"ד, והמשך דברי התוס' כך הוא דמקודם כתבו לפרש הא דקאמר הגמ' מאי לאו לנכרים דמשמע לנכרים דאי לישראל לישקול לנפשיה וכוונתם כמש"כ הח"ס שהזכרתי דמסברא אמר כן דלפי משמעות ש"ס דילן משמע דציוה למכרו בלא ב"ד דלא כירושלמי ומטעמא דבע"פ מקלינן טפי שאין שהות להאריך ואחר שפי' התוס' עפ"י שיטת ש"ס דילן דלא כירושלמי משום סברא דבחמץ הקילו שלא יבוא לידי איסור שוב הביאו על זה בתוס' שיטת הירושלמי דמוכרים דווקא בב"ד לאחרים ועל זה הקשה דיותר נכון כשיטת ש"ס דילן למכור לאחרים בלא ב"ד משום דבחמץ איכא סברא דהשעה עוברת כמו גבי אלמנה דמשום סברא דמשום חינא מוכרת לאחרים בלא ב"ד ותי' דשיטת הירושלמי הוא דדוקא באלמנה משום חינא, ולא בחמץ דל"ל לירושלמי הסברא דשעה עוברת והבן: ו) שם ברש"י ד"ה מזון שתי סעודות ולא שלש דכל ש"ס דשבת ערבית שחרית ומנחה וערב פסח אסור לאכול מן המנחה ולמעלה עכ"ל והנה מקשים על רש"י דלמה כתב רש"י הטעם משום דאסור לאכול בע"פ מן המנחה ולמעלה הא בלא"ה אסור לאכול מחמש שעות ולמעלה משום. איסור חמץ והנה בפ"י תי' דלכך כ' רש"י דשפיר איצטריך למיתני שתי סעודות ולא שלש משום דסד"א דנהי דעיקר זמן סעודה שלישית הוא במנחה היינו בכל שבתות השנה דאורחא דמילתא הכי היא משא"כ בע"פ שחל להיות בשבת הו"א דצריך לאכול סעודה שלישית קודם שעה חמישית כיון דכתיב תלתא זימני היום כדאיתא בפ' כל כתבי וכיון דבע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה מצה א"כ יקדים ויאכל קודם שעה חמישית בחמץ דעיקר מצותה בלחם קמ"ל אפ"ה לא אלא יקיימנה במיני תרגומא עכ"ל וראיתי בשו"ת אורי וישעי סי' כ"ו שדחה תירוצו של הגאון בעל פ"י ז"ל והוא תי' באופן אחר אכן גם דבריו דחוקים, ודברי רש"י ז"ל אינם סובלים פירושו ועיין מה שתי' החתם סופר בזה ובס' קרבן תודה, ולענ"ד ליישב דהנה מטעם איסור חמץ לא הי' פשיטא לי' לרש"י לאסור שלש סעודות כי יש אופן לומר דחמץ נוקשה או חמץ ע"י תערובות, דאיכא מ"ד דגם אחר חצות בע"פ הוי רק מדרבנן כמו ר' יהודה בפסחים דמ"ת דשיאור ישרף והאוכלו פטור וא"כ הו"א דשלש סעודות של שבת דרמזו בש"ס שבת דקי"ח מג' פעמים היום דכתיבא באורייתא וא"כ הו"א בסעודה שלישית דהיא מוסמך. לדאורייתא ידחה את איסור חמץ דרבנן בנוקשה ובתערובות ויוכל לקיים ער"פ אחר חצות, וא"כ למה קתני שורפין ומבערין הכל הא יוכל לשייר חמץ דרבנן על סעודה