בית יחזקאל (מיכלסון) רסח

שלא בב"ד היינו משום חינא וכו' והקשה במהרש"א דהתוס' התחילו להקשות גבי אלמנה שתי קושית חדא דמוכרת לאחרים שלא בב"ד, ותו דבב"ד יכולה לעכב לעצמה ולא תירצו רק על קושי' דמוכרת לאחרים וגבי יתמי לא תי' כ"א על עיכובם לעצמם יע"ש, ולי נראה דגבי יתמי מעיקרא לק"מ כ"א על מה שמעכבים לעצמם, אבל דמוכרים לאחרים לא מוכח מידי מהתם דאין לדייק מדהשיב מאן שם לך משמע דלאחרים ש"ד די"ל דמעשה הכי הוה דשמה לעצמה רק קושיא זו דיכולה לעכב לעצמה מוכח שפיר מדהשיב מאן שם לך משמע דבשומא מותר לעכב לעצמה ובגלל זה לא תי' התוס' ביתומים כ"א על קושיא זו דהתם מותר להחזיק לעצמו בב"ד שהב"ד הן היו הבעלים או דהיינו בדיעבד, ותי' זה מספיק נמי באלמנה שמחזקת לעצמה שהב"ד הן היו הבעלים, או בדיעבד דוקא וכן משמע להדיא מתוס' כתובות דצ"ח ע"א, וא"ל לפי"ז אמאי הוצרך התוס' ליישב כלל הקושיא מאלמנה דמוכרת לאחרים משום חינא אמאי לא נימא כ"כ דהיינו דיעבד דווקא' מאחר דעיקר הדיוק דמוכרת לאחרים מדתני ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום מכלל דלאחרים ש"ד א"כ י"ל דה"ק לעצמה אפילו דיעבד לא עשתה כלום אבל לאחרים היה מהני בדיעבד דווקא, ז"א דגבי מוכרת לאחרים באלמנה ראיה ממשנה שלימה דכתובות דצ"ז דתני ומוכרת לאחרים שלא בב"ד משמע להדיא אפילו לכתחילה מש"ה הוצרך התוס' לתרץ משום חינא אבל על הקושיא שניה מדמחזקת לעצמה עפ"י ב"ד סגי בתירוצם שכתבו על יתומים וברור הוא ועיין במס' ב"מ דל"ב ע"א ובמהר"ם שיף שם ודו"ק עכל"ק ולפי דבריו מדוקדק יותר דברי התוס' ומיושב קושיות המהרש"א ז"ל דכמו דבקושיתם הי' על תרתי היינו על מה דאלמנה מוכרת לאחרים שלא בב"ד ועל מה דלעצמה בב"ד כן בתירוצם מבואר ליישב בתרתי דהא דמוכרת לאחרים משום חינא. ומה דמוכרת לעצמה בב"ד משום דהב"ד הן היו הבעלים, ולא נצרך לדחוק כפי' הח"ס דעיקר קושית התוס' הוא על הא דשמה לעצמה בב"ד דא"כ עיקר חסר בתירוץ התוס' שכתבו וי"ל דמוכרת שלא בב"ד משום חינא משמע דתירוצם הוא רק על הא דמוכרת שלא בב"ד, אבל לא תירצו כלל על הא דשמה לעצמה אבל לפי' האו"ח מבואר בתוס' לתרץ על שניהם, דהא גם על הא דשמה לעצמה תי' בתוס' כמו על הא דגבי יתמי, וא"כ לפי"ז מתורץ קושית הח"ס ועפ"י דרכו בקודש דעיקר קושייתם הוא מאידך דשמה לעצמה בב"ד, היינו דאף דידענו מחילוק התוס' מאלמנה לחמץ דשם איכא טעמא דמשום חינא, אבל קשה לפי"ז על הא דשמה לעצמה דיש ק"ו לחשדא דהא בודאי דיש לה הנאה דשמה לעצמה כיון דחזינן דמטרחת אחר ב"ד אף דיש לה דרך אחרת למכור לאחרים בלא ב"ד, מכ"ש כאן בחמץ יש להתיר לקנות לעצמו ע"י ב"ד כיון דאין ניכר בזה חשדא, דהא מה דמטריח א"ע אחר ב"ד אין ראי' דהוא משום דיש לו הנאה מזה דהא גם במוכר לאחרים צריך ב"ד כיון דליכא טעמא דמשום חינא בהא דחמץ כמו גבי אלמנה, וע"ז תי' דאף דיש סברא לחשדא בשמה לעצמה בב"ד אפ"ה מותר כיון דהב"ד הן היו הבעלים או בדיעבד כמו גבי יתומים והבן: ה) ועוד יש ליישב קושית הח"ס דשפיר הקשו בתוס' מאלמנה לחמץ אף דשפיר ידעו מסברא דשאני אלמנה משום חינא עכ"ז הי' סברת התוס' דגם גבי חמץ לא יהי' צורך בפני ב"ד דייקא, דהנה בח"ס בשמעתין בד"ה מאי לאו לנכרים כר"י כ' מסקנא הכי הוא שאמר ר' יוסף כן להדיא ואולי קבלה היתה בידו דאין לומר כמ"ש תוס' דאי לישראל לשקול לנפשי' ז"א דהא מסקי' משום חשדא אע"כ קבלה היתה בידו והתוס' פי', כן אס"ד דהמקשן ואולי י"ל דמסברא אמר כן דלפי משמעות ש"ס דילן משמע דציוה למכרו בלא ב"ד דלא כהירושלמי וע"כ היינו