בית יחזקאל (מיכלסון) רסז

איתמר עלה וכו' וכ"ש הכא דפסידי לגמרי ופירש"י שיהיה אסור בהנאה, וא"ל לשהינהי עד אתר הפסח ז"א דמה בכך אכתי יהיה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה, ואפילו לר"ש דאמר חמץ לאח"ז מותר מן התורה מ"מ הרי מודה ר"ש דאסור מדרבנן דקנסא קנסוהו חכמים אבל ראיתי להפר"ת שמביא מכאן ראיה שהמפקיד חמץ אצל חבירו אין המפקיד עובר כלל בב"י וגם הנפקד, א"צ לשרוף מדקאמר הש"ס בשמעתין כמאן כרשב"ג וקשה הא י"ל דאתיא נמי כת"ק דרשב"ג דהכא מודה הת"ק שצריך לבער כדי שלא יעבור המפקיד ב"י אעכצ"ל דאין המפקיד עובר ב"י ממילא אין הנפקד צריך לשרוף יעש"ה, ולדבריו קשה מאי משני אביי דהכא יהיה פסידא לגמרי ואמאי לשהי' עד אתר פסח ויהא מותר לר"ש כיון דר"ש לא קניס רק היכא דעובר ב"י משא"כ בחמץ זה דלא עבר ב"י לא קניס וכו', אעכצ"ל דהמפקיד עובר ב"י מש"ה צריך הנפקד לשורפו וכו' ומה שהקשה הפר"ת דמאי קאמר כרשב"ג הא מצי אתיא כת"ק י"ל דמ"מ קשיא לת"ק אמאי התיר רבי למוכרו קודם ז"א ה"ל להמתין עד שעת שריפה ולשורפה כיון דחכמים ס"ל דלא יגע בו ומשני כיון דאי ימתין יפסיד לגמרי מש"ה התיר למכור ועדיין צ"ע עכ"ל, ולדברינו י"ל דכיון דר' יוסף דאמר דרבי כרשב"ג הוא דסובר דלת"ק דרשב"ג גם בפסידי לגמרי אינו מתיר למכור משום דשמא עושאן תרומות מעשר במק"א וכיון דהא דסובר הת"ק הרי זה לא יגע בהן הוא משום מילתא דאיסורא דעשאן תרומות מעשר א"כ גם כאן בחמץ אינו מתיר למכור דאף דאיכא איסור ב"י אבל גם במכירה יש חשש איסור ושב וא"ת עדיף שלא יגע בהן והבן: ג) איברא דתשבתי לומר להיפך דבקושית הפר"ח יש ליישב קושית החתם סופר הנ"ל שהקשה בהא דא"ל אביי ולאו איתמר עלה וכו' דאי ס"ל לר"י כאידך מ"ד דטעמא משום שמא עשאן תרומות מעשר במק"א א"כ מאי מייתי אביי מאמר ר' יוחנן לא שנו שהרי מבואר הוא שזהו דוקא למ"ד משום אדם רוצה בקב שלו משא"כ למ"ד שמא עשאן תרומות מעשר אין חילוק בין כדי חסרונן ליתר מכדי חסרונן עיי"ש אבל להנ"ל ניחא דיש לומר דאף למ"ד משום שמא עשאן תרומות מעשר במק"א אפ"ה מתיר הכא למכור משום דזה הוי רק תשש רחוק שמא יבוא ויצמח מזה איסורא ובאם לא נתיר לו למכור יהי' איסורא דב"י ולכך גם ת"ק מודה לרשב"ג דמתיר למכור שלא יעבור בב"י כקושיות הפר"ת ז"ל והבן: ד) בגמ' שם משום חשדא עיין בתוס' שהקשה מאלמנה מוכרה שלא בב"ד עיי"ש וראיתי בח"ס שכ' וצ"ע מה עלה על דעת רבותינו בעלי התוס' דהרי משנה שלימה שנינו אלמנה מוכרה שלא בב"ד וגרושה לא תמכור אלא בב"ד וע"כ לחלק בין אלמנה לגרושה דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד או משום חינא ע"ש וא"כ מאי קושי' מחמץ דוקא הלא מגופה. דמתני' ק' קושי' זו, וכ' ולולי דמסתפינא הייתי אומר דקושייתם הוא רק מאידך דשמה לעצמה בב"ד וא"כ קשה מק"ו השתא אלמנה שתוכל למכור לאחרים שלא בב"ד ואין כאן הטרחה כלל וא"כ כשהיא מטרחת לחזור אתר ב"ד שישומה לעצמה ע"כ איכא חשדא דאי לאו דאית לה הנאה לא היתה מטרחת כ"כ לחזור אחר ב"ד כיון שתוכל למכור לאחרים בקלות ואפ"ה לא חשדי' כ"ש הכא שלא הי' לנו לחשדו וע"ז תי' דכשם דחזינן דמוכרת לאחרים שלא בב"ד משום חינא ה"נ מאותו הטעם בעצמו הקילו שתמכור לעצמה בב"ד אע"ג דאיכא חשדא וכמ"ש מהרש"א בכוונת תירוצם עכל"ק: ולפענ"ד לתרץ בהקדם מש"כ האור חדש בתוס' ד"ה מאי לאו וכו' בירושלמי גריס צא ומוכרם וכו' ומ"ש מאלמנה שמוכרת שלא בב"ד וי"ל דהא דמוכרת