בית יחזקאל (מיכלסון) רסו

זיל בתר טעמא דרבנן דלא יגע בהן משום דרוצה אדם בק"ש מט' קבין של חבירו וזה לא שייך הכא דקפסיד לגמרי ואי ס"ל לר"י כאידך מ"ד דטעמא משום שמא עשאן תרומות מעשר במק"א דבימיו עדיין הי' נוהג תרומות ומעשרות כמבואר ריש חולין רבי התיר בית שאן דהי' בא"י וגם בזה"ז נוהג א"כ מאי מייתי אביי מאמר ר' יוחנן לא שנו וכו' שהרי מבואר היא שזה דוקא למ"ד משום אדם רוצה בקב שלו משא"כ למ"ד שמא עשאן תרומת מעשר אין חילוק בין כדי חסרונן ליתר מכדי חסרונן וכו' עיי"ש תירוצו בדוחק וכן הקשה באור חדש עיי"ש ולענ"ד לתרץ דהנה בס' קרבן תודה בשמעתין בגמ' דקאמר כמאן אזלא הא שמעתא דרבי כרשב"ג, הקשה [וכן הקשה חו"ז מקעמפנא בס' עין הבדולח, ותי' בדפח"ח] דא"כ אמאי לא התיר רבי למוכרה בשעה ראשונה דהלא נקבוה עכברים ומבצבץ א"כ היו פסדי ולרשב"ג במקום פסידא התיר למכור, ותי' דנראה דרב יוסף סבר להיפך מר' יוחנן דלא שנו אלא ביותר מכדי חסרונן אבל בכדי חסרונן אף רשב"ג לא הסיר למכור וכאן לא היה אלא בכדי חסרונן ואולי לזה כיון רש"י בכתבו והיה נחסר וי"ד בניסן היה וחמץ בזול פירוש עבור כי חמץ בזול אין חסרון כ"כ לבעה"ב בהפסד העכברים עבור כי החמץ אינו דבר יקר כ"כ ולר"י בע"כ כרבנן אתי עכ"ל: א"כ לפי"ז לר' יוחנן ע"כ כרבנן אתי לפי המסקנא דהא לרשב"ג הי' רבי מתיר למוכרה בשעה ראשונה, ולר' יוסף דוקא כרשב"ג אתי והא דלא התיר בשעה ראשונה משום דר' יוסף סובר דבאם לא פסיד לגמרי גם רשב"ג אינו מתיר למכור, וכל פלוגתתם הוא ביותר מכדי חסרונן אכן באמת צריך להבין לפי"ז מאי טעמייהו דרבנן דס"ל לא יגע בהן באם הוא יותר מכדי חסרונן, וצריך לומר דר' יוסף ור' יוחנן חולקים בטעם פלוגתתם, דח"ק ורשב"ג, דלר' יוסף טעם מחלוקתם הוא משום שמא עשאן תרומות מעשר במק"א ולכך סובר דגם ביותר מכדי חסרונן סובר ת"ק דלא יגע בהן, ורשב"ג לא חייש לזה ולכך סובר ביותר מכדי חסרונן דימכור, אבל בכדי חסרונן גם לרשב"ג לא ימכור ולכך לא התיר רבי בשעה ראשונה רק בפסידי לגמרי, ור' יוחנן סובר דטעם מחלקותם הוא משום דרוצה אדם בקב שלו מט' קבין של חבירו ולכך סובר דביותר מכדי חסרונן גם ת"ק סובר כרשב"ג דימכור, ופלוגתתם הוא בכדי חסרונן, וגם בכדי חסרונן מחיר רשב"ג למכור ולכך ע"כ רבי ס"ל כת"ק היינו כרבנן דרשב"ג, דהא לרשב"ג הי' רבי מתיר גם בשמה ראשונה כנ"ל, א"כ מיושב קושית החתם סופר דר' יוסף לשיטתו אמר דרבי כרשב"ג היינו לטעם דשמא עשאן תרומות מעשר במק"א א"כ גם ביותר מכדי חסרונן סובר ת"ק דלא יגע בהן, וע"כ צריך לומר כן, דאל"כ במאי פליגי רבנן ורשב"ג, דהא בכדי חסרונן גם לרשב"ג לא יגע בהן, א"כ כל עיקר פלוגתתם הוא ביותר מכדי חסרונן ואז לת"ק ג"כ לא יגע בהן, דאי ביותר מכדי חסרונן יסברו רבנן דימכור א"כ היינו דרשב"ג, אבל לר' יוחנן הוא טעם פלוגתתם משום דרוצה אדם בק"ש, ולכך גם רבנן מודים דביותר מכדי חסרונן ימכור, ורבי כרבנן, דהא לרשב"ג הי' מתיר גם בשעה ראשונה למכור כנ"ל: ב) ובזה יבוא לנכון מה דקאמר הגמ' כמאן כרשב"ג והקשה הפר"ח או"ח להפוסקים דס"ל דש"ח עובר בבל יראה א"כ מנ"ל דכרשב"ג דלמא שאני הכא משום דעליו לבערו מן העולם שלא יעבור עליו ב"י ומשה"נ יכול למכרו עיי"ש, וראיתי בחתם סופר שכ' לתרץ דאי לאו דקי"ל דש"ח יש לו תפיסת יד מיהת למכרו עכ"פ כש כשיפסד לגמרי לא הוה מקרי שלו לעבור עליו והפוסקים הנ"ל לא פסקו כן אלא לבתר דקי"ל שיכול למכרו עכ"ל, וכן באור חדש פלפל בזה וז"ל בגמ' א"ל אביי ולאו