בית יחזקאל (מיכלסון) רסה

ההנאה, דלא שייכא בי' אכילה כנ"ל, ודוקא בנבילה הותרה בפירוש שהיא חלק מנבילה ולא בכשירה, וע"ז מתרץ הגמרא דר"ש באמת אוסר בהנאה היינו בכשירה, אבל בנבילה י"ל דר"ש סובר באמת דמותר בהנאה משום דהותרה בכלל נבילה כנ"ל ולפי"ז מיושב לי קושית התוס' שם ד"ה ור"ש מהא דרבי יהודה אית לי' בפ"ק דע"ז דאסור ליתן להם מתנ"ח וכן קושי' השני' שם דר' יהודה אית לי' דגיה"נ אסור לב"נ, דהא לפי דברינו באמת י"ל דמתני' דשולח אדם ירך לנכרי אתי' אף כר"ש, וכן כוונת המשנה שולח אדם ירך של נבילה לנכרי וגיה"נ בתוכו משום שמקומו ניכר היינו כיון דיהי' ניכר בו הגיד ממילא נדע שיהא נבילה ולא יאכל ישראל, דאי הי' של כשירה א"כ גיה"נ אסור בהנאה ואיך שלחה הישראל לנכרי א"כ זאת הוי הוכחה גמורה שהוא נבילה כיון דנהנה מגיד הנשה ששלחה לנכרי, ובאמת גיה"נ של נבילה גם ר"ש מודה דמותר בהנאה והבן: יג) וממילא מיושב שיטת הרמב"ם ז"ל כיון דגיה"נ של נבילה שפיר יש לנו היתר מהא דכשהותרה נבילה, ואף למ"ד אין בגידין בנו"ט, וחסר רק הוכחה דמותר בהנאה אף בכשירה, ממילא הכל עולה יפה דהנה בפסחים דף כ"ג ע"ב קאמר הגמרא איבעית אימא מייתי לה בק"ו ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד שאינו ענוש כרת לא כ"ש ור"ש דאסר איכא למיפרך מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חי' תאמר בגיד שלא הותר מכללו אצל חי' ואידך בבהמה קאמרינן בבהמה מיהת לא אישתרי עיי"ש והנה בתוס' שם ד"ה ומה חלב הקשו וא"ת לימא שור הנסקל ושאר איסורי הנאה יוכיחו שאינן בכרת ואפ"ה אסורין בהנאה עיי"ש, וא"כ י"ל דלפי המסקנא באמת נוכל ללמוד דגיד הנשה של כשירה מותר בהנאה מק"ו דחלב ואי משום דשור הנסקל יוכיח זה אינו דיש לומר מה לשור הנסקל שכן לא הותר בהנאה בשום ענין אבל תאמר בגיד שאינו בכרת ומותר בהנאה בגיד של נבילה א"כ גם בכשירה מותר בהנאה, וכמו דחזינן דהגמרא מקשה מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חי' יא"ב כיון שהותר באיזה ענין אף דבבהמה לא הותר מ"מ שפיר מקשה ר"ש דמה לחלב שכן הותר, מכש"כ דיש מה לגיד שכן הותר בבהמה גופא דהיינו בנבילה, ורק ר"ש דהוא לית לי' הק"ו מחלב משום דמה לחלב וכו' אבל הרמב"ם דסובר כתירץ הגמרא בבהמה מיהת לא אישתרי שפיר פסק דמותר בהנאה והבן, ועיין בשו"ת מנחת שי סי' ס"א ובס' אור חדש פ' וישלח, ובס' ייטב לב פ' וישלח, ובס' טעם מן ועמק הלכה פ' וישלח, ובחומש עם חומת אנך פ' ראה: יד) אגב אעיר במש"כ בס' דגן שמים דף י"ח ע"ב בגמ' פסחים די"א נ"ב ולפי"ז ניחא מה דבש"ס מנחות דס"ח ע"א לא מקשה הגמ' וכל היכא דלא בדיל וכו' והא תנן לא יקוב וכו' משום דשם הגרסא אלא אמר רבא דר"י אדר"י לא קשיא וכו' א"כ אין שייך קושי' הגמ' כמו שכ' בפ"י הנ"ל, ועיין במנחות הגרסא רבה ודו"ק: ידידך סימן לט ב"ה ה' משפטים עת"ר פלונסק. לכ' ידידי הרה"ג איש אשכולות מ' יקותיאל יודא גרינוואלד בק' סיגעט. א) מכתבו עם ח"ת הגיע לידי והנני שולח לו איזה מחידושי בסוגיא זו. וימצא תשובה מספקת על שאלותיו, בפסחים די"ג ע"א א"ל אביי ולאו מי אתמר עלה וכו' ראיתי בחתם סופר בשמעתין (הנדמ"ח בירושלים תוב"ב) שכ' יל"ד ומה עלה על דעת ר"י