בית יחזקאל (מיכלסון) רסב

כסף מויצאה חנם ולית לי' הג"ש דקיחה משדה עפרון א"כ למה המקדש באיסורי הנאה לא הוי קידושין הא הדרי קושית התוס' בפסחים דכ"ט ע"ב הא חזי להנות שלא כד"א ועיי"ש באור חדש דע"כ רב סובר כר"ש וכשיטת התוס' שבועות דף כ"ד ע"ב דר"ש דאית לי' כ"ש למלקות אית לי' נמי דלוקין אף שלא כדרך הנאתן עיי"ש והנה בפסחים דכ"ד ע"ב סובר ר' יוחנן דאין לוקין אלא כדרך הנאתן, ודעת האחרונים דמאן דסובר נוקשה הוא מה"ת סובר אף שלא כדרך אכילתן ושלא כדרך הנאתן ומאן דסובר דנוקשה מדרבנן סובר דווקא כדרך אכילתן וכדרך הנאתן וא"כ משמע דרב סובר נוקשה מה"ת ור' יוחנן סובר נוקשה דרבנן: ו) וגם ראיתי בס' תולדות אברהם פסחים שם ד"ה ברש"י מו' שעות שהאריך להוכיח כן דרב סובר דנוקשה הוא מה"ת וכתב שכן מבואר בשו"ת נוב"י ומשמע כן מהא דרב מוקי לקמן דמ"ג הסתם משנה כר"מ דס"ל דנוקשה בלאו ומסתמא הלכה כמותו ואף דכ' הרא"ש לקמן דלית הילכתא בזה מטעם דהוי סתם ואח"כ מחלוקת דר' יהודה ור"מ וקיי"ל ר"י, ור"מ הלכה כר"י עיי"ש אכן זה אינו אליבא דרב דהא אמרינן להדי' במס' עירובין דמ"ז ע"א וע"ב דרב לית לי' האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י וכו' עיי"ש: ז) ואשר לזאת נ"ל לפרש דברי רש"י ז"ל בהא דתחילת שש להיפך וג"כ כאשר נדקדק דבדף ז' ע"א נקיט מימרא דרב גידל משמי' דרב וכאן בריש כ"ש נקיט מימרא דרב גידל משמי' דר' יוחנן (יעי' גרסת הרא"ש כאן) וכתב הצל"ח דר"ח ב"י שמעה מר' יוחנן ושמעה מרב ולכך לעילבפ"ק דקאי על מימרא דאמר ר"י אמר רב הבודק צריך שיבטל וכו' לכך מביא הך דר"ג משמי' דרב עיי"ש וממילא יבוא דברי רש"י לנכון, דהנה לפי דברי הצל"ח דבפ"ק לא קאמר רש"י על כרחך משים דבאמת יש לומר כשיטת התוס' דקאי על סוף שש רק משום דנוקשה הוא חמץ דרבנן, א"כ יקשה איך פירש רש"י באמת כן דמיירי בתחילת שש הא יש לסתור דמיירי בסוף שש כקושי' התוס', לכן נלענ"ד דאדרבה דבפ"ק לא הוצרך רש"י לומר על כרחך דהא באמת אין שום הוי אמינא לומר דמיירי בסוף שש רק בחמץ דרבנן היינו בנוקשה דהא שם קאי לרב ורב סובר דנוקשה מה"ת א"כ ע"כ מיירי בתחילת שש, ועיין ברש"י ביצה די"ט ע"ב ד"ה לבית הפסול וכו' שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ד' שעות ובפסחים דף י"ג ע"ב פירש"י שאינן נאכלות אלא עד שש שעות וכ' בצל"ח ביצה שם דכאן פי' רש"י אליב' דר"י דאמר אוכלין כל ארבע ושם פירש"י אליבא דר"ג דאמר תרומה כל חמש ועד שש דקאמר רש"י היינו תחילת שש עכ"ל א"כ חזינן דרש"י לשיטתו פי' עד שש היינו עד תחילת שש וממילא כיון דאמר ר"ג אמר רב משש שעות ולמעלה היינו מתחילת שש, דהא אין לפרש באופן אחר כיון דמפורש יוצא דרב סובר נוקשה מה"ת וכדמוקי מתני' אליבא דר"מ כנ"ל, אבל כאן בריש כ"ש באמת קאי אליבא דר' יוחנן וי"ל דמשש שעות מיירי בסוף שש ורק דהחמץ הוא דרבנן דהא ר' יוחנן י"ל דסובר נוקשה דרבנן אסור לכך מוכרח רש"י לפרש דגם כאן לשון משש שעות ע"כ מתחילת שש משמע ואין כוונת רש"י להביא ראי' דאין לפרש באופן אחר היינו לאתר שש דאסור מדאורייתא, דא"כ הי' לו לרש"י לומר ע"כ מתחילת שש קאמר ולא מתחילת שש משמע ולשון משמע הכוונה דרק משמעות הלשון הוא דמתחילת שש מיירי וסיים רש"י דאם נפרש מסוף שש אז אסור מדאורייתא ופשיטא דאין מקדשין באיסורי הנאה לכן משמע דמיירי מתחילת שש אבל באמת נוכל לומר אופן דמיירי מסוף שש רק דהחמץ הוא דרבנן וזאת גם רש"י יודה לזה, רק דלרש"י הי' פשיט לפרש המשמעות דמיירי ר"ג בשעות דרבנן כמו שבא משנתינו להודיע לנו דין בשעות דרבנן, אבל לעיל אין מוכרח רש"י להעמיד זאת במשמעות