בית יחזקאל (מיכלסון) רסא

לפי מ"ש כאן ניחא דהרי לקמן דף מ"ג ע"א אמר רב יהודה אמר רב ר"מ היא וכו' ושמעינן לר"מ נוקשה בלאו וק"ו תערובות ור"נ אמר ר' אליעזר היא וכו' ושמעינן לר"א תערובות בלאו וכ"ש נוקשה וכו' וא"כ רב ור"נ פליגי דלרב תערובות חמור מנוקשה ולר"נ נוקשה חמור וא"כ לרב אף דחזינן דר"י סובר בשיאור האוכלו פטור מ"מ בתערובות אפשר דסובר שהוא מה"ת ושפיר אתיא משנתינו כר"י ולכך לא היה רבא יכול להקשות על רב דנימא הלכה כר"מ דסתם תנא כוותי' דלרב שפיר סתם תנא כר"י אבל ר"נ דסבירא ליה נוקשה חמור א"כ אם לר' יהודה נוקשה אינו מה"ת ק"ו תערובות ועל כרחך לא אתי' משנתינו כר"י שפיר הקשה ונימא מר הלכה כר' מאיר דסתם תנא כוותי' עיי"ש עכת"ד הרי דהצל"ח גופי' בנה יסודו על זה דרב סובר כר"מ דנוקשה מה"ת ובאמת חזינן שם דף מ"ג ע"א דתניא כוותיה דרב יהודה אמר רב דמתני' ר"מ הוא מהא דתניא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי וכו' יכול יהי' ענוש כרת ת"ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו מאן שמעת לי' דאמר על עירובו בלאו ר"א ואלו נוקשה בעיני' לא קאמר ש"מ נוקשה לר"א לית לי' ובחי' תירצתי, ת"ל קושית הצל"ח שם דף מ"ג ע"א בהא דאיתא שם ור"נ מ"ט לא אמר כר"י וכו' דילמא ע"כ לא קאמר ר"מ אלא נוקשה וכו' וז"ל ויש לדקדק למה אמר בלשון דלמא כאלו ספיקו מספקא ליה לר"נ בדעתו של ר"מ בזה והלא לפי סברתו של ר"נ דנוקשה חמור מתערובות שהרי לפי כל הנוסחאות שלפנינו קאמר, ר"נ ושמעינן לר"א דאמר חמץ על ידי תערובות בלאו וכ"ש נוקשה בעיני' א"כ פשיטא לי' לר"נ דנוקשה חמור ומדנקיט ר"מ נוקשה מכלל דתערובות לית לי' דאל"כ הוה לי' למימר ערובות והוה ידעינן נוקשה בק"ו, וכדחזינן באמת אח"כ באמרו ור"י מ"ט לא אמר כר"נ אמר לך ר"י ע"כ לא קאמר ר"א החם אלא חמץ ע"י תערובות אבל נוקשה לית לי' הרי שבשפה ברורה אמר ר' יהודה עד כאן לא קאמר ר"א אלא תערובות אבל נוקשה לית לי' ולא אמר לשון דילמא כלל והיינו משום דר"י לשיטתו דתערובות חמור א"כ ע"כ ר"א נוקשה לית לי' דאל"כ הוה לי' למימר נוקשה וידעינן תערובות בק"ו והיא גופי' קשיא מדוע ר"י לא מספקא לי' בדעת ר"א ומדוע ר"נ מספקא לי' בדעת ר"מ עכ"ל ולענ"ד דדוקא ר"י בשם רב אמר שפיר עד כאן לא אמר ר"א ואמר בלשון ודאי כיון דתניא כוותיה מהא דכל מחמצת לא תאכלו דמשמע בפירוש דר"א דווקא בתערובות קאמר אבל לא בנוקשה דאל"כ לחשוב נמי נוקשה כמבואר במשנתינו דאין לומר דכיון דנוקשה הוי ק"ו א"כ לא צריך לחושבו כדאמר ר"נ דהא כיון דהברייתא משמיענו דלית בי' כרת א"כ הי' לו לר"א לחשוב גם את נוקשה דלא נטעה דבנוקשה דחמיר יותר איכא גם כרת כדברי תוס' שם ד"ה ואלו (ועיין בב"י ריש סי' תמ"ב חאו"ח שפי' באמת כן אליב' דהילכתא) וא"כ כיון דהי' לו' לר"י אמר רב ראי' דר"א רק בתערובות אמר ולא בנוקשה לכך לא אמר בלשון דילמא וספיקא רק דבבירור משמע דר"א עד כאן לא קאמר רק בתערובות דאם גם בנוקשה אמר הי' לו לומר גם נוקשה כיון דשם מיירי לענין כרת כנ"ל אבל ר"נ שפיר מספקא לי' אליב' דר"מ דילמא עד כאן לא קאמר ר"מ אלא נוקשה ולא בתערובות אכן לא הי' לו בירור דדילמא להיפך דכיון דמצינו לר"מ בנוקשה ק"ו לתערובות כאשר פירש רב בשיטת ר"מ כנ"ל והבן: ובאמת משמע יותר דרב סובר דנוקשה הוא מה"ת (ועיין בחידושי חתם סופר די"ג שמתרץ קושית התוס' דסתם משנה דכ"ש ע"כ דלא כר"י ותי' הח"ס די"ל כר"י ובחמץ נוקשה דרבנן, אבל רב לא יוכל לתרץ כן אם סובר דהוי מה"ת נוקשה והבן] עפ"י דברי האור חדש בריש פ' כ"ש ד"ה דאר"ג דע"כ רב דיליף קידושי