בית יחזקאל (מיכלסון) רס

מיניה יש לומר הצריכתא כדברי התוס' כנ"ל, ועיין בשו"ת זכרון יצחק סי' ל"ט: ד) בפסחים דכ"א ע"ב ברש"י ד"ה משש שעות על כרחך מתחילת שש משמע דאי לאחר שש דאסור מדאורייתא מאי אתא לאשמעינן פשיטא דאין מקדשין באיסורי הנאה הנה בצל"ח הקשה דלמה כ' כאן רש"י על כרחך מתחילת שש משמע ולעיל דף ז' ע"א ברש"י ד"ה משש וכו' דגם כן פירש רש"י מתחילת שש אבל לא כתב לשון על כרחך ולא סיים ההוכחה דאל"כ פשיטא, ותי' משום דשם מביא הגמרא הא דרב גידל משמי' דרב א"כ אין זה הכרת דהרי יש לומר אחר שש וקמ"ל אפי' בחמץ נוקשה דהחמץ הוי דרבנן וכפירש התוס' שם אבל בשמעתין שהביא הש"ס הא דרב גידל משמי' דר' יוחנן ולר' יוחנן בודאי נוקשה הוא דאורייתא שהרי ר' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה וא"כ לדידי' נוקשה אסור מה"ת כסתם משנה דריש פרק ואלו עוברין ואף ששנינו ג"כ סתם משנה דף מ"ח ע"ב שיאור ישרף והאוכלו פטור כבר מבואר בחידושינו לעיל בריש מכילתין וכו' שאין ממשנה זו הכרע שנוקשה מדרבנן וכו' עכח"ד, ולענ"ד לתרץ באופן אחר ולהיפך דלכאור' משמע יותר דרב סובר על כרחך דנוקשה מן התורה דהא רב מוקי בריש ואלו עוברין דף מ"ג ע"א דמתניתין ר' מאיר הוא ושמעינן לר"מ נוקשה בלאו וק"ו תערובות עיי"ש ורב יוחנן י"ל דסובר הלכה כסתם משנה בדף מ"ח ע"ב דנוקשה דרבנן: ובאמת מבואר שם בצל"ח בריש פ' כל שעה דרב סובר נוקשה מה"ת ובזה מתרץ סוגית הש"ס בפסחים דף י"ג ע"א דאמר רבא לר"נ ונימא מר הלכה כר"מ דלמה הקשה על ר"נ ולא הקשה על מרא דשמעתא שהוא רב ותי' וזה תוכן ד"ק דלכאור' קשה כאן בסוגיין דמוקי מתניתין כר"ג ובתרי מיני חמץ דהיינו חולין ותרומה הוה מצי לאוקמי גם כר' יהודה דהטעם דמקלינן בחמש לענין הנאה יותר מאכילה היינו משום דבאכילה איכא כרת תוך זמנו החמירו בו יותר גם לפני זמנו מה שאין כן הנאה דלית בה כרת כלל אפילו תוך זמנו לא החמירו כל כך לפני זמנו לאסור גם בחמש ולפי"ז בנוקשה דלית ביה כרת גם באכילה ממילא ג"כ לא גזרו לאוסרו אף בחמש וא"כ כך היא הוצעת המשנה כל שעה שמותר לאכול חמץ נוקשה מאכיל חמץ גמור לבהמה ולפי"ז קשה על רבה בר עולא למה מוקי משנתינו כר"ג וממילא צריך לאוקמי בתרי מיני דהיינו חולין ותרומה ובתרי גברא דהיינו כהן וישראל יותר נוח לאוקמי כר"י ורק בתרי מיני דהיינו חמץ גמור ונוקשה וכו' ונלענ"ד שבחר יותר לאוקמי כר"ג משום דאי' הי' מוקי כר"י הי' מוכרח לחלק בדבר ולומר דמשנתינו לאו לגמרי כר"י דהרי ר"י, ס"ל נוקשה לאו דאורייתא כדלקמן דף מ"ח ע"ב שיאור ישרף והאוכלו פטור ולפי"ז אין לאסור נוקשה קודם חצות כיון שאפי'. אחר איסורו אינו אלא מדרבנן איך נגזור שש אטו שבע ולפי"ז איך מוקי משנתינו כר"י ולפרש כל שעה שמותר לאכול נוקשה מאכיל חמץ גמור לבהמה והא איכא שש שאוכל נוקשה ואינו מאכיל חמץ גמור לבהמה ואמנם אם נימא דתערובות חמור מנוקשה א"כ איכא למימר דאף לר' יהודה דנוקשה לאו דאורייתא מ"מ חמץ ע"י תערובות הוא מה"ת א"כ אכתי איכא לאוקמי לגמרי כר"י ובתערובות הואיל וליכא כרת מותר באכילה כל חמש כשם שמותר חמץ גמור בהנאה וא"כ איכא לפרש כל שעה שמותר לאכול, תערובות מאכיל חמץ גמור לבהמה וכו' ומדלא מוקי כאן משנתינו כר"י מכלל דסוגיא דשמעתין סברא דנוקשה חמור מתערובות וכר"נ לקמן דף מ"ג ע"א וא"כ כיון דלר"י נוקשה לאו דאורייתא ק"ו תערובות ואי אפשר לאוקמי כר"י והכרח לאוקמי כר"ג וכו' ובזה יש ליישב מה שהקשיתי לעיל די"ג דאמר רבא לר"נ ונימא מר הלכה כר"מ דלמה הקשה על ר"נ ולא הקשה על רב דהוא מרא דשמעתא אמנם