בית יחזקאל (מיכלסון) רנח

אפרים וכו' ולפיכך אם אין לו אפי' אחת טריפה בחי' הרי"ם הק' מנ"ל לר"א להטריף בחסר וורדא ע"ש, ולענ"ד עפי"מ שפי' הכו"פ סי' ל"ה סק"ב דלרש"י דחסר וורדא כשר ע"כ יתר כנקוב דמי דאל"כ למה בב' וורדות טריפה הא אם נאמר מטעם יתר כנטול הא בחסר ונטל וורדא כשר ע"ש, וכ"כ בחי' הרי"ם בשמעתין, א"כ לרבינו אפרים נאמר דסובר יתר כנטול, ועיין חוסן ישועות, ובלב אריה כאן בפי' השערי דורא, ועיין בתי' מהרא"ל סי' ל"ה סק"ב מה שהק' מרמ"א סי' מ"ג דיתר כנטול ולא כנקוב ע"ש ויש להאריך בזה: והנני ידידו סימן לח ב"ה א' בהר תרע"ג פלונסק. לתלמידי החו"ב מ' יהושע מרדכי צוקרקורין נ"י בק' דראבנין. א) מכתבך עם ח"ת קבלתי, ולמלאות רצונך הא לך מה שחידשתי זה כבר ת"ל ע"ד חידוד בסוגיא זו דפסחים די"ג ע"א אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה אמר לי' רבא לרב נחמן ונימא מר הלכה כר"מ דסתם לן תנא כוותיה וכו' הנה הצל"ח שם ובריש פ' כל שעה הקשה דלמה הקשה רבא לר"נ, הא ר"נ אמר בשם רב והוי לי' רבא להקשות ולימא רב הלכה כר' מאיר דסתם לן תנא כוותי' עיי"ש ולענ"ד ליישב דהנה רש"י ז"ל בפסחים דכ"א ע"א ד"ה ואי תנא חיה וכו' כ' משום דאי משיירא מצנעא לה ולא עבר עליה בבל יראה עכ"ל וכ' המהרש"ל שם דלא ימצא עובר, רק ב"י א"ע עיי"ש והנה האור חדש שם הקשה דמה צריכא הוא זה כיון דגם בחיה יבוא לידי איסור תורה וקמ"ל מתניתין דלא חששו חכמים לשמא משיירי, מה"ת נבוא לטעות דבבהמה החמירו חכמים טפי מצד שיעבור שני לאווין מה לי חד לאו מה לי תרי לאווי וכו' ותי' שם בשני אופנים או דכונת רש"י ז"ל דאי הוה תנא חיה הו"א משום דמצנע לה וא"ע כלל לא ב"י ולא בל ימצא דס"ל לרש"י דא"ע על חשא"י מה"ת כלל כשיטת הב"ח סי' תל"א (וכעין שיטתו יש לומר בכונת התוס' שם ד"ה ואי וכו' כיון שאינו ידוע היכן הוא וכו' עיי"ש) או דנאמר כשיטת המהרש"ל ולפי מה דאי' לקמן דצ"ה דב"י הוי לאו הנל"ע ואין לוקין עליו וכ' השאגת אריה כיון דאיכא שני לאוין לא יראה ולא ימצא אין חד עשה מנתקת תרי לאוין עיי"ש א"כ כונת הש"ס דהו"א גבי חיה משום דמצנעה וליכא לאו דב"י, כ"א לא ימצא וחד לאו העשה ממילא לא לקי כלל מש"ה לא גזרו ביה חכמים אבל בבהמה דאתי לידי חיוב מלקות דעובר שני לאוין גזרו חכמים ואשכחן דאחמירו חכמים יותר בעבירה שהי' בו מלקות עיין בש"ע חו"מ סי' ל"ד עכת"ד, ועיין באור חדש שם ד"ה ולאו אדעתי' והנה בס' לוית חן ריש כ"ש הקשה הא נוכל לאוקמי מתניתין כר' יהודה שפיר רק הא דבחמש תולין ומותר בהנאה לר' יהודה דילמא דוקא למכור לנכרי אבל לתת לבהמה וחיה דילמא לר' יהודה ג"כ אסור משום הצריכותא דגמרא דבבהמה משום דלא מצנעה ועיין פ"י ר"פ כ"ש אכן לענ"ד יש ליישב שפיר דהא ליכא למימר דאתי' כר' יהודה, דא"כ גם לר"י יקשה קושיות הגמרא למה לי למיתנא בהמה למה לי למיתנא חיה ואליב' דר"י תירץ הגמרא לא יעלה יפה דאיך נאמר הצריכותא ואי תני חיה משום דאי משיירא מיהת מצנעה אבל בהמה וכו' וקאי עלי' בב"י ובבל ימצא, דמ"מ אי נימא כשיטת רש"י דבחיה ליכא אף איסור בל ימצא כשיטת הב"ח זה אינו דהא לר' יהודה דסובר אין ביעור חמץ אלא שריפה ע"כ איכא איסור