בית יחזקאל (מיכלסון) רנז

עפ"י דרכו של הכו"פ דס"ל להרי"ף ודאי אם נימוק אתרוג ולא אסרח לא ס"ד למפסל ולא שמיה חסרון כלל רק נימוק ואסרח וס"ל לעולא בריאה כשר ולכך שאל רבא אליבי' דעולא אר"י דילמא התם הדר ברי' אבל לא באתרוג ולכך פשיט הגמ' מן סרוח דכל איבעי הוא בסרוח וזהו הכל לעולא אבל לפי מה דמסקינן דאף בריאה פסול ליתא לאיבעי ואין כאן מקום ספק ולכך השמיטו הרי"ף ז"ל והבן: ופשוט אמרתי ליישב עפמש"כ הרא"ש בסוכה שם דלכך לא מביא הרי"ף האיבעי דרבא משום דפסולין אלו אינן אלא מדרבנן וספיקא לקולא והנה הרמב"ן במלחמות שם כ' בטעמו של הרי"ף דאוסר בסרוחין משום ספק דשמא נימוחו הסמפונות ובסרוחין לא מהני בדיקה מפני שא"א לבדוק הסימפונות מפני עכירות בשר הריאה וא"כ י"ל דוקא בריאה דהוי טריפות דאורייתא שפיר חיישינן שמא נימוחו הסמפונות והוי ספד"א לחומרא, אבל באתרוג דהוי רק פסול דרבנן ויש ספק אם נימוחו הסימפונות שפיר הוי ספד"ר לקולא ולכן שפיר מביא הגמ' מהא דתניא סרוח פסול הרי דאתרוג משום דשליט בי' אוירא חמור יותר דאי משום דהוא סרוח אין גריעותא באתרוג דהוי רק ספד"ר ולקולא ומצאתי שכוונתי בדרך זה לדברי הישוע"י יו"ד סי' ל"ו סק"א ולדברי החידושי מהרא"ל יו"ד סי' ל"ו אות ז' ויותר יבוא לנכון לפי דברי קדשו שם ליישב הא דמביא הרי"ף בחולין דמ"ח הא דרבא דכנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי אף דלפי שיטת הרי"ף הו"ל לבדוק הכנדי שמא עוס"ר הם כקושיות המלחמות ומפרש דהרי"ף ס"ל דבסתמא אין צריך לבדוק אם הם עכורים וסרוחים מיהו אי מיתרמי דעכ' וסרוחים הם טריפה אבל אינו צריך בדיקה מפני כך עיי"ש א"כ גם בריאה דהוא טריפות דאורייתא תשש רחוק הוא לומר שנימוחו הסימפונות ואינם נבדקין מפני העכורות והסרחון, עד שלכתחילה אין צריך לבדוק משום זה אם עוס"ר הם, א"כ מכש"כ באתרוג דהוא דרבנן אין שום רעותא מה דסרוח הוא, כיון דיש ספק אם נימוחו הסימפונות ורחוק הדבר שיהי' נימוחים ובודאי ספד"ר לקולא, אבל בריאה שפיר פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל בעוס"ר דטריפה: איברא דראיתי בס' כפות תמרים בסוכה דל"ו ע"א שמביא עוד ראי' מסוגיא דהתם לשיטת הרי"ף והרמב"ם מהא דע"כ לא מיבעיא לי' באתרוג אלא משום דכיון דשליט ביה אוירא סרוחי מסרח ואם איתא דגבי ריאה אע"ג דסרוחי מסרת כשרה מאי קא מיבעיא ליה גבי אתרוג משום דסרוחי מסרח הלא בריאה גם בסרוחי מסרח כשרה א"ו משמע גם בריאה אי סרוחי מסרח טרפה ואי משום הקושיא על הרי"ף מהא דתניא סרוח פסול תירץ הוא ז"ל שם דהפשיטות בגמ' אינו לפסול אלא להכשיר וה"ק חפות מבחוץ וסרוח מבפנים הא לא סרח מבפנים דאין ריחו רע אע"ג דנשפכה כקיתון כשר הרי דאין אתרוג חמור מריאה ודוקא בסרוחין פסול באתרוג כמו בריאה דטריפה אבל משום נשפכה כקיתון לחוד לא מיפסל כנ"ל, וכעין תי' זה מבואר בס' חי' מהרא"ל שם ודפח"ח והוא עצה עמוקה, ולכאור' יהי' מיושב עפי"ז מה שהק' בס' כפות תמרים בסוכה שם בהא דקאמר הגמ' כי קא מיבעיא ליה ריאה שנשפכה כקיתון וק' אמאי לא קאמר כי קא מיבעיא ליה בדרב נחמן דאמר ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים כשרה ופרש"י בחולין דמ"ז נמוקה נתרוקנה מאליה וכו' והכא גבי אתרוג הכי מיבעיא ליה אתרוג שנולד בו סימן טרפה שנימוק ועורו קיים מהו דילמא התם גבי ריאה כשרה משום דלא: שליט ביה אוירא הדר בריא אבל הכא וכו' ע"ש, אבל אחר העיון אינו מיושב, ועיין בס' אהל יצחק שנה ב' סי' ג': טו) בחולין דמ"ז ע"א בתוס' ד"ה כל הני עיזי וכו' ורבינו