בית יחזקאל (מיכלסון) רנב

הגאון מ' סענדיר אבד"ק סאטנוב ז"ל בזה וזל"ק ובגוף הפקפוק כיון דהריעותות הם מב' שמות לא מיקרי תרל"ר לענ"ד מעיקרא דדינא פירכא ולא ידעתי שום מקור לזה זולת בפרי מגדים וגם היא לא החליט אלא נסתפק בזה (בפרמ"ג בפתיחה כ' בפשיטות דריעותא דנקב וריעותא דחסרון אין מצטרף זולת בסי' ל"ז בדיני תרל"ר נסתפק בזה) ולענ"ד אין כאן ספק כלל והדבר ברור כל דאיכא איזו ריעותא בריאה יהי' איזו דבר שתהי' הוא חשש שמעותדת לכל הקלקולים ואולי תתקלקל לגמרי ומעותדת לנקבים וכו' ואעפ"י שריעותא אחת מחמת חסר מה בכך דמחמת שהיתה חסירה נתקלקלה הריאה וניקבה וכו' עיי"ש שכ' דרק אם שני הריעותות אין מורין על קלקול אבר אחד הוא דאינו מצטרף לתרל"ר משא"כ באם הב' ריעותות מורין על קלקול הריאה אף שאינו משם א' טריפה משום תרל"ר ע"ש: ז) והנה כבר כתבתי בחי' לחולין דף מ"ז ע"ב איתיבי' רבי אבא לעולא הריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה וכו' והקשה בכו"פ סי' ל"ה סק"ד נימא דאו שחסרה היינו שנתפצל מגוף הריאה למאי דקיי"ל דפיצול מקמא טריפה וכמו שמסביר הש"ך שם דאפילו למ"ד יתרת מקמא כשר הכא בפיצול מקמא טריפה משום דהפיצול הוא מגוף הריאה וכשנופחין הריאה הפיצול נופל למטה והרי נראה שנתפצל מגוף הריאה וסופו להתפרק עיי"ש אכן יש לתרץ עפ"י מה שמביא בכו"פ סי' ל"ו סק"י מה שמקשים על שיטת הרמב"ם ז"ל דמטריף בחסר מגוף הריאה אע"פ שלא נקבה והקשה הכ"מ כקושיות התוס' בשמעתין ד"ה אבל דהו"ל לגמ' לשנוי כך דאו שחסרה היינו שחסר מגוף הריאה, וגם תמה הכ"מ דלמה לא משני שחסרה היינו חסרה מנין האונות כדאמרינן חסר או יתיר או חלוף וכו' והכל מטעם חסרון ובהרמב"ם בפי' המשניות משמע באמת דהוא מפרש על חסרה היינו מנין האונות ותי' הכו"פ שם דכיון דכל הטעם בחסרון כעין קמט או חסרה האונות הוא הכל כמש"כ המפורשים דסופו לנקב קרום כיון דיש כאן לקותא ולפי"ז למאן דסובר בניקב הקרום דכשר מכש"כ דהנך כשרים דהא כל פסול הוא משום נקיבת הקרום, ולפי"ז במשנה קתני הריאה שנקבה או שחסרה ר"ש אומר עד שתנקב לבית הסמפונות מבואר דר"ש לא פליג רק על נקבה אבל על חסרה לא פליג כלל, וא"כ אי ס"ד דמשנה איירי בחסרון כהנ"ל הא אף בזה ר"ש מכשיר דלא גרע מנקובה וא"כ לפלוגי ר"ש אף בהא וע"כ צ"ל דמיירי מגווני חסרין דלא תליא בנקובה ולא פליג ר"ש ומזה ביקש לפשוט חסרון מבפנים שמי' חסרון ודחי' הגמ' דר"ש היא ומודה ר"ש בנקב שיש בו חסרון, והשתא דאתינא להכי שפיר י"ל דאו שחסרה איירי בחסר כנ"ל אונות או בקמט כשיטת הרמב"ם ז"ל והטעם דסופו לנקב ואי דיקשה לפלוג ר"ש בהא דחסרה זה לא קשה עתה למסקנא דהא ביש בו חסרון ר"ש מודה וזה סופו לנקוב נקב שיש בו חסרון וכו' עיי"ש ולפי"ז מיושב גם קושיא הנ"ל דהא בפיצול הוא ג"כ משום דסופו לנקב והוי לי' לר"ש לפליגי אף בזה דחסרה, דהא כיון דסובר בניקב כשר, א"כ לדידי' גם בפיצול כשר ופשוט והכו"פ בסי' ל"ה באמת רמז לזה איברא דיש לעיין בתירוץ של הכו"פ שכ' דהו"ל לר"ש לחלוק גם בהא דחסרה כיון דהטריפות מטעם דסופו לנקב, הא י"ל דזאת ממילא נכלל בדברי ר"ש דכיון דהוא פליג וסובר עד שתינקב לבית הסמפונות, אבל ניקב הקרום לבד כשר, א"כ ממילא ידעינן דסובר גם בחסרה דכשר דכש"כ הוא דעדיין לא ניקב רק דסופו לינקב, ושפיר אמר ר"ש עד שתינקב, דהא גם חסרה מטעם נקב כנ"ל: ח) ובאמת דיש לתרץ כל הקושיות הנ"ל לפימש"כ בתוס' לעיל