בית יחזקאל (מיכלסון) רמט

שיתקלקל גם העור הדבוק בבשר לכך בעינן קרום העליון קיים שלם בלי נקב וכו' ומתרץ בזה הא דהשמיט הרמב"ם ז"ל מימרא דרב נחמן בריאה שנימוקה וקרום שלה קיים עיי"ש: יב) בטו"ז יו"ד סי' ל"ה סק"ד הקשה בדין נמצאו ב' ורדות הא לקמן פסקינן דיתרת מקמא כשר ולמה יטריף בב' ורדות ותי' לאו משום יתרת אסרינן רק הואיל ולהם תואר ורד ה"ל כל יתר כנטל דמי וחסרה ורדא טרפה עיי"ש ובכו"פ סק"ב הקשה לרש"י דכי משתכחין תרתי טריפה ע"כ הטעם משום יתרת מקמא ולא משום דכל יתר כנטול דמי דהא לרש"י כי אין לה אפילו אחת כשרה ובסי' ל"ה ס"ב בהג"ה איתא דהמנהג להטריף בין נמצאו ב' וורדות או אם חסרה ולענין יתרת מקמא כ' דהמנהג להכשיר וקשה א"כ יש להכשיר נמי ב' וורדות בין לפי' רש"י ובין לפי' רבינו אפרים עיי"ש מה שתירץ ומש"כ בזה בס' חוסן ישועות בשמעתין ולפמש"כ לעיל בשם מפורשים בהא דלית הילכתא כרבא ביתרת דיש עוד טעמים אחרים להטריף דנהי דלאו כנטול דמי מ"מ מצד עצמו לקותא היא כמו שינוי מראה בריאה במראות הפוסלות ובהא מהני מה דקים לן דאורחיה להיות בלי לקותא וחולי, והא דס"ל לרבא דיתרת אונא הוי כנטול לית הילכתא כוותיה דיתרת אונא לאו כיתר אבר הוא כיון דאין כאן יתרת ריאה רק חלק מחלקי הריאה רק ביני ביני מטריפין לאו מכח יתרת רק דהוי לקותא דלאו אורתיה לבוא רק ע"י חולי, והיינו דקאמר לית הילכתא כרבא ביתרת והיינו דלא אמרינן בהא יתר כנטול שאין זה יתרת אבר וה"מ בדרא דאוני דאורתיה לבוא שלא ע"י חולי ולקותא אבל ביני וביני טריפה דלקותא היא עכת"ד ועיין בס' תפא"י בזה א"כ י"ל גם בשני וורדות המנהג להטריף מטעם זה דכיון דלרש"י ז"ל לאו אורתיה להיות שני וורדות א"כ ע"י חולי ולקותא היא כנ"ל: יג) בדף מ"ו ע"א וה"מ דקיימא בדרא דאוני אבל ביני וביני טרפה ההיא ביני וביני וכו' הנה נחלקו הפוסקים בדין יתרת מקמא והרמב"ם ז"ל מכשיר וכתב ב"י בסי' ל"ה שגם דעת הרי"ף כך ומטעם זה פסק בש"ע להקל וראיתי בס' תפא"י שכ' דמדברי הרי"ף מוכח איפכא דיתרת מקמא אסור עיי"ש אבל לענ"ד דשפיר כ' הב"י דהא יש לדקדק בהרי"ף דמביא האי עובדא דוורדא שהכשירן מכח חיווי ברייתא בתר הכי דמביא וה"מ מגואי אבל מגבה אפילו כטרפא דאסא טריפה עיי"ש א"כ משמע דלא כמו שדקדק בעל העיטור שהובא בטור סי' ל"ה דמדלא קאמר ולא היא דההוא ביני ביני וכו' ש"מ עינוניתא לחוד הוא דמכשרינן אבל ביני ביני אחריתא טריפה עיי"ש בב"י, רק דהרי"ף סובר להכשיר כרש"י ז"ל וענין ביני וביני נכלל בזה קמה וגבה, ולפי המסקנא רק מגבה טריפה, ומה גם דיש לדקדק כן ממה דכתב הרי"ף ז"ל וז"ל וה"מ בדרא דאוני אבל ביני וביני טרפה וה"מ מגואי אבל מגבה אפילו כט"ד טרפה וכ' בס' תפא"י שם להקשות דהיכי כתב וה"מ מגואי דכיון דמעיקרא קאמר וה"מ להטריף היכי שייך עוד וה"מ להטריף, וזה היה שייך אם בהני מילי בתרא הי' חוזר להכשיר עיי"ש שנדחק אבל אם נאמר כהב"י בשיטת הרי"ף שפיר ניחא דוהני מילי בתרא קאי לראש דבריו דהני מילי דבדרא דאוני כשר מגואי דכל מקמא בכלל הכשרות, ורק מגבה טריפה, ויהי' מגבה פירוש דביני וביני, ולזאת סיים בזה שיעור הטריפות כטרפא דאסא, ולא קאמר בהא דביני וביני טריפה, השיעור דטרפא דאסא, משום דהא דמגבה היינו הך דביני וביני, וה"מ בתרא קאי אדלעיל וה"מ דכשר מגואי וכו' והוא כעין המבואר בש"ס חולין דף נ"ג ע"א וציפורן נמי לא אמרן וכו' ולחה נמי לא אמרן וכו' עיי"ש והבן: ידידו