בית יחזקאל (מיכלסון) רמה

עכ"פ הי' לנו קושיא על גוף דינו של התב"ש להכשיר בחסר א' מהסימפונות דאם ניקב טריפה כ"ש בניטול, ואף שהבאתי כל התירוצים הנ"ל זה דוקא באם אנו דנין על הסימפון לבד, אבל ריאה דאית בה ריעותא ואנן בעינן לאכשורי ע"י סימנים ואז אנו דנין על גוף הריאה, והוי כמו שאנו דנין על אבר ששייך בו הכלל דאם ניקב טריפה כ"ש בניטול כולו כנ"ל ושפיר החמיר התב"ש ז"ל בלא הפמ"ר ושעה"ד והבן: ח) דף מ"ז ע"ב אמר רפרם האי ריאה דדמיא לאופתא טרפה א"ד בחזותא וכו' והרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שחיטה הלכה י"ח כתב בריאה דדמיא בחזותא לאופתא כעין חריות של דקל טרפה מספק וכן בפ"ח מה' שחיטה בריאה דנפיחה כי אופתא כתב דטרפה מספק ואולם גבי שיעא כאופתא דלית לה חיתוכא דאוני כתב דטרפה ודאי, וכתב הכ"מ והלח"מ דטעמו דבהנך קמייתא הוי ספק דדלמא הנך א"ד פליגי אהדדי אבל גבי שיעא כאופתא טרפה ודאי דהוי בכלל חסר אינוח אכן כבר הרגיש הלח"מ בעצמו בפ"י שם דא"כ במנין הע' טרפות שמנה הרמב"ם בפ"י מה' שחיטה מנה במנין ל"ט סר ממנין האונות ואח"כ במנין מ"ג מנה שאין לה חיתוך אזנים וכיון דחד טריפות היא למה מנה אותן בתרתי עיי"ש ובאמת יותר קשה לגרסת הרי"ף והרא"ש ז"ל דגרסי הכא אמר רבא האי ריאה דדמיא לאופתא א"כ ע"כ דאין לפרש כפי' הרמב"ם ז"ל דא"כ תרתי דרבא למה לי הא כבר שמעינן לי' לרבא לעיל דחסר אונא טריפה, ומה משמיעני רבא בהא דדמיא לאופתא ובלא זה כבר הקשה בכו"פ סי' ל"ה סק"ו דיש להבן בגמרא דאמרינן דמי' לאופתא דשיעא טריפה ומה צורך לכך הא חסרה אונות ובהדי' אמרינן חסר מן ה' אונות טרפה וכאן הא חסרו כולם עיי"ש שתי' דיש נפקותא בין שיעא כאופתא ובין דין דרבא דחסר אונא, דאי אית לה חתוכי דאונא וחסר א' כי מפרקינין מהדדי וחזינן קרום בפ"ע לכל אונא בודאי הי' האונות כמניינן הראוי אלא שנסרכו בכסדרן אבל היכי דדמיא לאופתא דלי"ל כלל חתוכי דאוני אפילו כי מפרקינן חזינן שחולקים זה מזה בקרומים מ"מ טריפה עד דאיכא היכר סדק ומיניה דאפילו איכא היכר סדק לא מכשרינן כי ליכא לכ"א קרום בפ"ע עיי"ש ולפי"ז שפיר מנעם הרמב"ם ז"ל במספר דע' טריפות לתרתי אכן ראיתי בס' חוסן ישועות בשמעתין דדחה דברי הכו"פ בזה, אכן יש ליישב הכל לפי מש"כ זקיני המהרש"ל ביש"ש סי' ל"ה הביאו הש"ך יו"ד סי' ל"ה סקמ"ד וז"ל ואני אומר כדברי הרמב"ם דבעינן סדק כמראה הפרש ביניהם כשיעור עלה הדם ולפי דעתי שאף רש"י מודה לו כי מה מועיל היכר סדק ס"ס יש חסרון באונא בשלמא היכא דדמיא לאופתא שכולה דבוקה א"כ היכא דהוי היכר משהו חזינן דהכי רביתייהו אבל בחסר אונא א' או ב' אין להתיר בהיכר סדק אם לא שיש הפרש כשיעור אונא דהיינו כטרפא דאסא עכ"ל ולפי"ז יש לומר שגם הרמב"ם ז"ל מודה לרש"י בהא דשיעא כאופתא דהיכא דלא מחתכא בחיתוך גמור ובסדק אלא כמין מראה הפרש ניכר בו כשרה דלאו שיעא כאופתא היא, והא דבעינן סדק כטרפא דאסא הוא רק בחסר אוני אחת או ב' וכן יהי' מדוקדק לפי"ז דברי רבינו הרמב"ם ז"ל שכ' נמצאו שני אונות כאונא אחת אם יש הפרש ביניהם כעלה הדס כשרה הרי דהרמב"ם כתב דין דהפרש כעלה הדס רק בדין חסר אונא אחת, דזאת חמור יותר לשיטת המהרש"ל מהא דשיעא כאופתא דבהפרש כל שהוא כשרה, משום דבשיעא כאופתא היכא דהוי היכר משהו חזינן דהכי רביתייהו כנ"ל, וא"כ ניחא שפיר הא דחשבם הרמב"ם ז"ל במספר ע' טריפות לתרתי כיון דאין דינם שוה, דבחסר אונא