בית יחזקאל (מיכלסון) רמד

להתב"ש לאסור ותי' שם כל הקושיות של הגבעת שאול וכ"פ בס' מאירות עינים שורש שני ענף א' אות ט' וכ"כ בס' מנחת הזבח כלל א' סקי"ז ועיין בזה בס' ד"ק במקדש מעט סקל"ו ובגה"ק סוף אות ג' ועיין בפר"ת סעיף י"ד ורא"פ סקכ"א ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ט"ו ובס' ברכת משה ביפה לבדיקה נתיב יו"ד בשער א' עיי"ש ולענ"ד דיש סברא כשיטת התב"ש להחמיר והבו דלא להוסיף עליו דהא בגוף דינו של החב"ש דמכשיר באם אירע דנבדק אונא א' ולא מצאו לה סמפון הקשה בשו"ת טטו"ד מה"ק סוס"י מ"ד (הובא בס' דעת תורה סי' ל"ה סקל"ד ואינו תח"י) מהא דקיי"ל בסי' נין דכל שניקב טרפה ה"ה בניטל או חסר וא"כ הרי בניקב סמפון מפורש בש"ס דטרפה ואמאי כשר בניטל ונדחק ליישב דדוקא באבר שנמצא רק אחד בבהמה שייך כלל זה ותדע דאל"כ למ"ל להש"ס לאשמעינן דחסר אונא טרפה כיון דבניקב טרפה ובע"כ כמש"כ ובס' דעת תורה שם דחה ראייתו ותי' דכונת התב"ש דכיון דלא נזכר מנין סמפונות בגמרא כלל אין זה בגדר חסרון כלל וכו' עיי"ש באורך וכעין תירוצו ראיתי שתירץ בשו"ת רב טובך סי' י"ח וז"ל דוודאי כיון שלא הוזכר בש"ס בהך דרבא דקחשיב אברי הריאה וכן בש"ד בהש"ס לא הוזכרו החיוב שיהא לאונא סימפון תו לא נכלל בכלל זה כל שניקב וכו' דדוקא על מה שנזכר בהש"ס כללו זה הכלל משא"כ בזה ודברים אלו מדויקים בדברי התב"ש בסקי"ג שכ' דמש"ה יש להכשיר באין לו סימפון דלא אידכר כלל סימפון בגמרא, ולכאור' תמי' הרי בכמה מקומות בהש"ס נזכר וכגון האי סימפונא דאינקב לחברי', אלא בע"כ כוונת התב"ש דלא קחשיב בהש"ס שיש להאונות סימפונות וכו' תו הכלל דכל שניקב לא חל עליהם דהכלל לא אמרו רק על מה שהקדימו המחוייבת שצריכים להיות עיי"ש: ועוד תירץ שם דבכוונה אמרו בלשונם כל אבר שניקב טריפה חסר טריפה היינו דווקא שהוא מכונה בשם אבר לא בשאר מילי ופשיטא דסימפונות לא יכונו בשם אבר ובזה מפרש דברי השואל בשו"ת הרא"ש כלל כ' סי' כ"ח שכ' בשם הר"י בתוס' חולין גבי ניקבה המרה טריפה והיכא דלית ליה מרה כלל כשירה דלאו אבר הוא וכו' עכ"ל: ולענ"ד לתרץ דהנה בפלתי סי' ל"ו סק"ז כ' בהא דנקב סימפון טריפה יש להבין אינה מדכר טריפות זו במשנה וצ"ל דס"ל הואיל ושלט לקותא כ"כ עד דאינקב הסימפון ש"מ דרבתה הלקותא ודאי ניקב הקרום או סופו לינקב והרי טריפות מחמת נקיבות הקרום ועיין בס' לב אריה בחולין דף מ"ח ע"ב מה שמיישב שיטת הרמב"ם ז"ל בהא דסימפונא דריאה דאינקב אפי' לחבירו עפ"י הקדמה זו דכו"פ דנקיבת הסמפונות אינה טריפות מחמת עצמה רק מחמת שסוף הלקותא להתפשט יותר ולינקב הקרום עיי"ש: ולפי"ז י"ל דהא דאיתא בסי' נין כל אבר שאמרנו שאם ניקב במשהו טריפה כך אם ניטל כולו טריפה הוא דוקא באם הנקיבה הוא טריפות מחמת עצמה, אבל בהא דסמפונות דאין הנקב פוסל מחמת עצמו רק מטעם דסופו שיתפשט יותר וינקוב הקרום בזה ליתא להאי כללא, ודוקא ניקב טריפה ולא ניטל כולו וכעין סברת הטו"ז יו"ד סי' ל"ג סק"ט לחלק בין נגלד הריאה שאין הקרום השני כלל ובין ושט דשניהם אדומים שישנו לפנינו והוא לקוי אמרינן דגם השני יהיה נלקה דהא שוכבים זע"ז ולקותא של זה דבוק בזה תמיד עיי"ש, וכן יש לומר כאן דאם הסימפון נקב א"כ י"ל דרבתה הלקותא ויתפשט יותר וינקוב הקרום לא כן באם חסר הסימפון י"ל דאינו מטעם לקותא, ואין הלקותא כאן שיתפשט יותר, ואי משום זה עצמו שאין כאן סימפון הא אין הטריפות מחמת עצמו כנ"ל והבן: