בית יחזקאל (מיכלסון) רלח

דתנא דמתניתין לא אחי כד"א דלמא באמת ס"ל כר"א רק דלהכי תני שחיטת כותי נבלה דזה הוי מלתא פסיקא דבכ"מ הוי נבלה עכ"פ אבל באיסור הנאה לא אפסיקא ליה דזה לא שייך בחו"ל רק בא"י וכו' ואם נאמר דר"א מסתמא מיירי בכל גוונא אפי' בחו"ל א"כ לא סבירא ליה לר"א הך דעכו"ם שבחו"ל לאו עע"ז הם א"כ קשה דברי רחב"א אר"י אהדדי דהכא קאמר דעכו"ם שבחו"ל לאו עע"ז הם ולקמן קאמר דאין מעמידין בקיבת שחיטת כותי וכר"א והוי תרתי דסתרי אהדדי וצע"ג עכ"ל אכן לדעתי י"ל כתירוצו דר"א דאמר סתם מחשבת כותי לעכו"ם היינו בא"י דוקא, וכוותי' הוא רחב"א אר"י בקיבת שחיטת עכו"ם היינו בא"י דייקא, ומ"מ קאמר הגמ' כאן מתני' דלא כר"א היינו משום דנקיט סתמא דהוי נבלה והי' למשנתינו לפרש דבא"י באמת איכא גם איסור הנאה משום דר"א דסתם מחשבת כותי לעכו"ם בא"י, ובמשנה קתני סתם משמע דמיירי בכל מקום גם בא"י וזה דלא כר"א ופשוט, ובזה יש ליישב קושית התוס' חולין דל"ת ע"ב ד"ה פסולה שהקשו היכי קתני פסולה הא כיון דס"ל לר"א סתם מחשבת עכו"ם לע"ז זבחי מתים נמי הוי ולהנ"ל י"ל דכיון דאיתא במשנה סתם דמיירי גם בחו"ל לכן נקטו לשון פסולה, כיון דבחו"ל גם לר"א הוי רק איסור אכילה גם יש לתרץ קושית התוס' ע"ז דף ל"ב ד"ה דלא כר"א דאמאי לא אמר נמי גבי עורות לבובין וגבי גבינות בית אונייקי דלא אתיא כר"א ולהנ"ל ניחא כיון דבחו"ל גם לר"א לא אמרינן סתם מחשבת עכו"ם לע"ז כנ"ל וכן יש לפרש כונת הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ודע שסיבת היות שחיטת כותי נבלה מפני שסתם מחשבת עכו"ם לע"ז, ומ"מ בעכו"ם שבחו"ל דלאו עוע"ז הם אלא מעשה אבותיהם בידיהם ועל אלו אמרו היינו על עכו"ם שבחוץ לארץ דאינה אסורה בהנאה וזה גם אליבא דר"א, ואפ"ה אמר הגמ' שפיר דמתניתין דלא כר"א היינו ממה דלא מחלק דבא"י אסור גם בהנאה, ואף דגם איסור נבלה דמבואר במשנתינו היינו איסור אכילה בלבד ג"כ משום דמחשבתו לעכו"ם אבל זה רק משום דמחשבתו לעכו"ם דמעשה אבותיהם בידיהם והיינו כעבודת ע"ז דחו"ל, אבל אין כוונת הרמב"ם ז"ל דהוי כמחשבתו לעכו"ם דעע"ז בא"י דבזה הוי גם איסור הנאה וכאשר מפורש יוצא בדברי רבינו הרמב"ם ועל החלק הזה אמרו וכו' ועל אלו אמרו וכו' ואינה אסורה בהנאה היינו בעכו"ם שבחו"ל, ומ"מ משנתינו דלא כר"א היינו ששום דנקיט סתם ונכלל בזה גם בעע"ז דא"י דג"כ הוי רק נבילה ולא איסור הנאה וזה דלא כר"א והבן: ז) שם בתוס' ד"ה תקרובות ע"ז וכו' ומאי קשיא דלמא ההיא כריב"ב ומתניתין כרבנן וכו' והקשה המהרש"א ז"ל דמזה ה"מ לאוכותי לעיל דרבנן לא פליגי לענין איסור הנאה דאל"כ לישני התם ההיא כריב"ב ומתני' כרבנן ועיין בזה בס' לב אריה ומה שתירץ בזה זקיני הגאון הקרוש רשכבה"ג מ' משה צבי הירש מייזילש ז"ל אבד"ק זאלקווא בספרו חמדה גנוזה בחידושיו לחולין די"ג ע"ב, ולענ"ד לתרץ עפימש"כ לעיל בשם הלב אריה בסברת הרמב"ם ז"ל דאסור באכילה משום דנהי דהוא לא אסור לה הוא לא מתיר כמו בסוגיא דאא"א דש"ש, א"כ ליכא להוכיח דרבנן מודי דאסור בהנאה דהא אדרבה י"ל דפליגי אפי' לענין אכילה והא דכתיב ויאכלו זבחי מחים דמשמע דאסור באכילה הוא משום דניהו דהוא לא אסר לא מתיר וא"כ ליכא לאוקמי מתניתין כרבנן דא"כ אפילו באכילה יהא שרי דהא שם בדף ל"ח במשנה משמע דהשוחט הי' ישראל דלא שייך ניהו דהוא לא אסור הוא לא מתיר ועיין בלב אריה הנ"ל לענין עכו"ם ששחט יחד עם ישראל, אבל שפיר הוכיחו ממשנה דהכא מדלא מוקי כרבנן ואפ"ה אסורה באכילה משום דעכו"ם השוחט ואיכא טעם לאיסור אכילה משום דניהו