בית יחזקאל (מיכלסון) רלז

ע"ז מ"מ לא יוכל להתיר עכ"פ בשחיטה כזו שחושב לע"ז כפי קבלת אבותיו והוי כמתה מאליה ולכך הוי נבלה עכ"פ, ואולם זה יצדק אם העכו"ם שוחט בעצמו אבל אם ישראל שוחט לכותי ואנו באים לאסור מחמת מחשבת עכו"ם דזה מחשב וזה עובד אסור זה לא יתכן בהאי גוונא דהכותי אינו עע"ז ממש רק מעשה אבותיו בידו דבזה לא שייך לומר נהי דאינו אוסר מ"מ לא יוכל להתיר דהא כאן לאו איהו קא שרי לה אלא ישראל השוחט ולפי"ז עולה פירוש הרמב"ם שפיר דשחיטת עכו"ם נבלה משום דמחשבתו לע"ז ואינה אסירה בהנאה משום דאינו עע"ז ממש רק מעשה אבותיו בידו והגמ' קאמר שפיר נבלה אין איסור הנאה לא מאן תנא דלא כרבי אליעזר דהא ר"א ס"ל לקמן בשוחט לעכו"ם אוסר ג"כ דזה מחשב וזה עובד א"כ ע"כ דס"ל דמחשבתו הוא לע"ז ממש דאל"כ אין ראוי לאסור כלל בישראל השוחט לעכו"ם וא"כ לדידי' אסורה. ג"כ בהנאה אלא ע"כ מתני' אתי כת"ק דר"א דלא אמרינן מחשבת עכו"ם לע"ז ממש רק מעשה אבותיו בדידו ולכך אינה אסורה בהנאה רק דנבלה היא עכ"פ דנהי דלא אסר לה מ"מ לא שרי לה בשחיטה כזו והוי כמתה מאליה וכמ"ש כנלענ"ד נכון וישר עכ"ל א"כ מיושב קושיות התו"ח דלא מיבעי לשיטת הר"י והרא"ש ז"ל בטעם דשחיטת עכו"ם. נבלה בודאי הוי ידעינין דאסור באכילה אף אי הוי מפורש במשנה בשחיטת מין, אלא גם להרמב"ם ז"ל אפ"ה הוי ידעינין דהוי נבלה לאסור באכילה מטעם דנהי דאיהו לא אסור לה הוא לא שרי לה כסברת הר"ן ז"ל בסוגיא דאאאדש"ש כנ"ל, וממילא מיושב קושייתו דגם שם הוי רוב התלוי בטבע והבן: ו) במשנה שחיטת עכו"ם נבלה ומטמאה במשא וכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וז"ל ודע שסיבת היות שחיטת כותי נבלה מפני שסתם מחשבת עכו"ם לע"ז ואשר לא נאמר עליה אסורה בהנאה כמו תקרובת ע"ז לפי שהעובדים לע"ז נחלקים לשני חלקים וכו' והחלק השני הם העובדים עכו"ם כפי מה שלמדו וכן הם רוב עובדי ע"ז ועל החלק אמרו רוב עכו"ם שבחו"ל לא עובדי ע"ז הם אלא מעשה אבותיהם בידיהם ועל אלו אמרו שחיטתו מטמא במשא בלבד ואינה אסורה בהנאה ע"ש, והנה ראיתי בס' לב אריה שכ' ולכאו' דבריו תמוהים מאוד דהא בגמ' אמרו נבלה אין איסור הנאה לא מאן תנא אמר רחב"א אר"י דלא כר"א דאי ר"א האמר סתם מחשבת כותי לעכו"ם ולפירוש הרמב"ם דלכך הוי נבלה משום דסתם מחשבתו לע"ז א"כ הא אדרבא מתניתין אתיא ע"כ כר"א מדהוי שחיטתו נבלה עיי"ש ואפשר לומר בכונתו עפ"י מש"כ הלב אריה בגמ' סבר לה כי הא דאמר רחב"א אר"י כותים שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם אלא מעשה אבותיהם בידיהם וכ' התוס' הלכך בא"י נמי אין אדוקים כ"כ שתהא מחשבתם לשם ע"ז, ולכאו' דברי רחב"א אר"י קשיין אהדדי דלקמן דף קט"ז וארחב"א אר"י מעמידין בקיבת נבלות ואין מעמידין בקיבת שחיטת כותי ומוקי שם בגמ' דהיינו כר"א דאמר סתם מחשבת עכו"ם לע"ז ולכך אפי' פירשה מיתסר ע"ש והכא קאמר לפסק הלכה דעכו"ם שבחו"ל לאו עע"ז הם ולפי דברי התוס' דלכך אפי' בא"י נמי אין מחשבתם לע"ז וע"כ היינו דלא כר"א וצ"ל דהכא קאמר רחב"א אליבא דכ"ע דעכו"ם שבחו"ל לאו עע"ז הם ור"א דס"ל מחשבת עכו"ם לע"ז מיירי בעכו"ם שבא"י והתוס' שכתבו אפי' בא"י אין אדוקים כ"כ שתהא מחשבתם לע"ז לא כתבו כן רק לתנא דמתניתין דהכא דאיהו ע"כ דס"ל הכי מדקאמר איסור הנאה לא אבל ר"א פליג בהך סבר' וס"ל דאף דעכו"ם שבחו"ל לאו עע"ז הם מ"מ בא"י סתם מחשבתם לע"ז וכוותי' הוא רחב"א לקמן דף קט"ז ומיירי שם ג"כ בא"י אלא דאכתי קשה קצת דא"כ מנין לו לרחב"א אר"י גופי' לעיל למימר