בית יחזקאל (מיכלסון) רלו

גבינות בית אונייקי דלא אתיא כר"א ולמ"ש ניחא דגבי עורות וגבינות אפשר לומר דאתיא כר"א וכרבנן דריב"ב ומש"ה שרי בהנאה דכיון שהנאה איסור דרבנן הוא אזלינן בספיקו להקל אבל גבי בשר הנכנס לע"ז קאמר שפיר דלא כר"א דההיא ע"כ אתיא כריב"ב דלרבנן אף היוצא יש להתיר בהנאה דבשר היוצא נמי מידי ספיקא לא נפיק דשמא לא נקרב בשר לע"ז וספיקו דרבנן להקל והשתא ניחא נמי מה שהקשו בתוס' התם ד"ה והיוצא אסור ע"ש ודו"ק, עכ"ל א"כ מיושב שפיר דאין ר"ח בר אבא א"ר יוחנן סותר עצמו דמה דאמר כאן עכו"ם שבחוץ לארץ לאו עובדי ע"ז הם היינו דאין לאסור בהנאה, משום דיש ספק אי חשב לעכו"ם, אבל באכילה מיהו נאסר משום דהוי ספיקא דאורייתא, וא"כ גבי קיבת שחיטת עכו"ם אין מעמידין משום דהוי עכ"פ איסור אכילה, או דשם קאי לר"א דאוסר גם בהנאה במחשבת כותי לעכו"ם ולכן אין מעמידין בקיבת שחיטת כותי, והיינו אליבא דריב"ב דמטמא באוהל בתקרובת עכו"ם וא"כ גם בהנאה נאסר מדאורייתא, והוי ספיקא דאורייתא גם לענין איסור הנאה וכאן קאי אליבא דרבנן דאיסור הנאה הוי רק דרבנן וא"כ בספיקא מותר בהנאה כנ"ל והבן ולפי"ז יש לי ליישב גם קושית השער יהודה בהא דאין רוב עכו"ם מנין ולא קשה כקושית הרא"ה ז"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דהא גם כאן שייך לומר כתירץ הרשב"א ז"ל בהא דרוב מצויין א"ש מומחין הן דהוי מיעוטא דמיעוטא כיון דלו יהי' שהוא מן המיעוט דאינם מומחין מ"מ יוכל להיות שלא קלקל את השחיטה ושחט שפיר כן יש לומר כאן דהמיעוט דהוי מנין הוי מיעוטא דמיעוטא כיון דלו יהי' שהעכו"ם ששחט הוא מן המיעוט והוא מין מ"מ יוכל להיות שלא חשב לעכו"ם בשחיטה דהא לפימש"כ בס' חוסן ישועות הוי ספיקא אם חשב לעכו"ם או לא, אף לר"א דסובר סתם מחשבת כותי לעכו"ם מ"מ לא הוי כמו דשמעינן דחשב לעכו"ם, א"כ גם מיעוט המינים ועע"ז מ"מ הוי ספק א"כ שחט לעכו"ם, ולכן אזלינן בתר רוב, וא"כ נסתר תירוצו של השער יהודה על קושית התורת חיים דאי הוי נאמר במשנתינו דין דמין ששחט שפיר י"ל דעכו"ם ששחט מותר גם באכילה ולא הוי נבילה כלל, דהא אין לתרץ דהוי ידעינן דאסור באכילה משום דסמוך מיעוטא לחזקה ז"א דהא המיעוט כמאן דליתא דמי כנ"ל: ה) ולענ"ד לתרץ עפימש"כ בס' לב אריה במשנה שחיטת עכו"ם נבלה ומטמאה במשא וכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וז"ל ודע שסיבת היות שחיטת כותי נבלה מפני שסתם מחשבת עכו"ם לע"ז ואשר שלא נאמר עליה אסורה בהנאה כמו תקרובות ע"ז לפי שהעובדים לע"ג נחלקים לשני חלקים וכו' והחלק השני הם העובדים עכו"ם כפי מה שלמדו וכן הם רוב עע"ז ועל החלק הזה אמרו רוב עכו"ם שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הם אלא מעשה אבותיהם בידיהם ועל אלו אמרו שחיטתו מטמא במשא בלבד ואינה אסורה בהנאה ע"ש ולכאור' דבריו תמוהים מאוד דהא בגמ' אמרו נבלה אין איסור הנאה לא מאן תנא אמר רחב"א אמר ר' יוחנן דלא כר"א דאי ר"א האמר סתם מחשבת כותי לע"ז, ולפירוש הרמב"ם דלכך הוי נבלה משום דסתם מחשבתו לע"ז א"כ הא אדרבא מתניתין אתיא ע"כ כר"א מדהוי שחיטתו נבלה וכו' והנלענ"ד ליישב דהנה הר"ן ז"ל כתב בסוגיא דרבוצה בהא דאין אדם אוסר לע"ז דש"ש די"א דמ"מ אסורה באכילה דניהו דאינו יכול לאסור מ"מ אינו יכול להתיר עכ"פ בשחיטה כזו ונשארה נבלה מתה ע"ש ולפי"ז י"ל דגם הרמב"ם ס"ל הך סברא בשחיטת עכו"ם דאם הוא עובד ע"ז ממש אזי אוסר במחשבתו משום תקרובת ע"ז ואסורה בהנאה ואם אינו עובד ע"ז ממש רק מעשה אבותיו בידו נהי דאינו אוסר משום