בית יחזקאל (מיכלסון) רלה

דמעוט כמאן דליתא וגם בממון אזלינן בתר רוב גמור, ולפי"ז מתורץ קושי' תוס' דכ' לרב פריך דנוכל לומר דגם לשמואל פריך כיון דרוב נשים בתולות נשאת הוי כמו רוב טבע לכל העולם וצריכין אנו לתירץ הגמ' גם אליבא דשמואל א"כ ל"ק קושית הפלאה הנ"ל על הרמב"ם שהולך לשיטתו שהובא בר"ן דמחלק כנ"ל ותוס' שכ' לרב פריך היינו לאותן שיטות שהביא תוס' בב"מ הנ"ל ובסבלונות שם דלא ס"ל לחלק אכן למאי שחילקו בסנהדרין דף ג' דרובא דזבני לרדיא לא הוי רוב גמור ל"ק קושית התוס', וכו' עיי"ש א"כ לפי"ז י"ל דגם בהא דאין רוב עכו"ם מנין הוי המיעוט כמאן דליתא כמו בגדיי' ותרנגולי' שחוטין במקום שרוב ישראל מצויין, דהא שם הרוב עכו"ם דאינם מנין הוי כמו רוב ישראל וא"כ לא שייך שוב לומר סמוך מיעוט לחזקה וממילא לא קשה שם קושית הרא"ה ז"ל, ושוב חוזר וניעור קושית התורת חיים דאי הוי כתיב במשנתינו שחיטת מין לא הוי ידעינן בשחיטת עכו"ם דאינו עע"ז אם הוי נבילה ואי משום קושית הרא"ה דסמוך מיעוט לחזקה עכ"פ לאסור באכילה כנבילה ז"א דהא שם הוי כרוב בטבע כנ"ל, ויש לעיין בענין הסמוך מיעוט לחזקה בס' חידושי הריב"ש דף ת' ע"ב מזקיני זי"ע: ד) איברא דבלא זה אמרתי ליישב קושית השער"י בהא דאין רוב עכו"ם מנין כקושית הרא"ה ז"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה בהקדם מה שהקשה בס' לב אריה בשמעתין בגמרא סבר לה כי הא דאמר ר' חייא ב"א א"ר יוחנן כותים שבח"ל לאו עובדי ע"ג הם אלא מעשה אבותיהם בידיהם וכתבו התוס' הלכך בא"י נמי אין אדוקים כ"כ שתהא מחשבתם לשם ע"ג, ולכאור' דברי רחב"א א"ר יוחנן קשיין אהדדי דלקמן דף קט"ז וא"ר חייא ב"א א"ר יוחנן מעמידין בקיבת נבלות ואין מעמידין בקיבת שחיטת כותי ומוקי שם בגמ' דהיינו כר"א דאמר סתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם ולכך אפי' פירשה מיחסר ע"ש והכא קאמר לפסק הלכה דנכרים שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הם ולפי דברי התוס' דלכך אפי' בא"י נמי אין מחשבתם לעכו"ם וע"כ היינו דלא כר"א וכו' עיי"ש אכן נלענ"ד לתרץ עפ"י מש"כ בס' חוסן ישועת בחי' חולין בשמעתין וז"ל ונראה לפרש עפ"י מש"ל בפ' השוחט דל"ח ע"ב בתוס' ד"ה פסולה שהקשו היכי קתני פסולה הא כיון דס"ל לר"א סתם מחשבת נכרי לע"ז זבחי מתים נמי הוי וכתבנו ליישב דאע"ג דס"ל לר"א סתם מחשבת נכרי לע"ז מ"מ לא הוי ממש כשמעיני' דחשיב דאכתי מידי ספיקא לא נפיק ואין לאסור אלא באכילה דהוי איסור דאורייתא ואזלינן בספיקו להחמיר אבל בהנאה דאינו אסור אלא מדרבנן כמ"ש התוס' ב"ק דף ע"ב ע"ב אזלינן בספיקו להקל והא דדייקינן הכא נבילה אין איסור הנאה לא ומוקי לה דלא כר"א, אע"ג דמיירי הכא נמי בסתם י"ל דר"ת בר אבא דדייק הכי סבר כל"ק לקמן דמוקי מתני' כר"י ב"ב דתקרובת ע"ז מטמא אפילו באוהל משום דאיתקש לגמרי למת ולדידיה לאיסור הנאה נמי איתקש ואסור מדאורייתא מש"ה יש לאסור בהנאה מספיקא אבל לרבנן דפליגי אריב"ב י"ל דמותר בהנאה מדאורייתא דלא איתקש למת אלא לאכילה דמפורש בקרא ויאכלו זבחי מתים וכמש"כ בתוס' בפ' מרובה ועיין בס' חוסן ישועות תולין דל"ת ע"ב שכ' ביתר ביאור דאע"ג דאמר ר"א סתם מחשבת עכו"ם לע"ז מ"מ לא הוי ממש כדשמעינן דחשיב דאכתי מידי ספיקא לא נפיק דשמא עכו"ם זה אין מחשבתו לע"ז ואת"ל דמחשבתו לע"ז מ"מ שמא בשחיטה זו לא חישב או שמא חישב לאחר שחיטה דתו לא מהני מחשבתו ליפסול וכיון שכן אין לאסור אלא באכילה דהוא איסור דאורייתא ואזלינן בספיקא לחומרא וכו' ובזה נתיישב נמי קושית התוס' בפ' אין מעמידין דף ל"ב ד"ה דלא כר"א דאמאי לא אמר נמי גבי עורות לבובין וגבי