בית יחזקאל (מיכלסון) רלד

רק דרמאשחרה ונקדים דברי הרא"ה בס' בדק הבית שער א' דף ו' דמקשה על הא דאמר רמאשמ"ה נימא סמוך מעוטא דא"מ לחזקת איסור ולא ניזול בתר רובא ובמשמרת הבית תירץ דזה לא הוי רק מעוטא דמעוטא דגם אם הוא אינו מומחה מ"מ יכול להיות ששחט יפה ולא קילקל, וראיתי בשו"ת כתר כהונה מביא קושי' מתלמידו הגאון הק' רבי מאיר מסטאבניץ לדברי הרשב"א הנ"ל קשה אהא דאמרינן לקמן די"ב במצא גדי' ותרנגולי' שחוטין במקום שרוב ישראל מצויין מותר קושי' הרא"ה הנ"ל דנימא סמוך מועט עכו"ם לחזקת איסור שא"ז וע"ז לא שייך תירץ הרשב"א הנ"ל דהא במועט עכו"ם גם אם שחט יפה מ"מ אסור משום שחיטת עכו"ם ונימא סמוך מעוטא לחזקה וכו' ולענ"ד בעזה"ש לתרץ ונקדים קושיית השעה"מ דמקשה אהא דאמר שמואל בב"ק ר"פ ששאה"פ דנימא סמוך מעוטא לחזקה ואין הולכין בממון אה"ר א"כ קשה הא דאמרה תורה במפותה שיתן לאביה קנס כמוהר הבתולות וביתומה מפותה פטור א"כ קשה גם כשאביה חי נימא דלמא לאו אבוה הוא ואי דניזיל בתר רובא הלא בממון אין הולכין אה"ר וע"ש עוד קושיות כאלה וכן בהפלאה סופ"ק, ולפי מה שמצאתי בתוס' סנהדרין ד"ג ע"ב בד"ה דיני ממונות דרובא דזבני לרדיא לאו רוב גמור הוא לק"מ כל הנ"ל אכן בב"ק דכ"ז ע"ב בתוס' ד"ה קמ"ל ובב"מ ד"כ ע"ב ד"ה איסורא משמע שם דס"ל דהוי רוב גמור ובאמת מצאתי שהם שני שיטות הובאו בהר"ן קידושין ד"נ ע"ב וז"ל אבל הגאונים כתבו דניהו דבעלמא לא חיישינן למעוטא הכא חיישינן לפי שאין רוב זה קבוע ומחויב דומיא דרוב נשים מתעברות ומיעט מפילות שהוא רוב קבוע מצד טבע כל העולם אבל רוב זה אינו אלא מצד המנהג אין זה רוב תשיב שלא ליחוש למעוטא וכ"כ הרמב"ן שם ובעה"מ לא ס"ל חילק זה עי"ש בהר"ן שגם הרמב"ם מחלק כן א"כ לדעת הר"ן להרמב"ם והרמב"ן יש ב' מיני רובא **(א)** שהוא רוב גמור כגון רוב בהמות כשרות הן וכן רוב נשים יולדת ולד מעליא וכן הא דניזיל בתר רובא ולא נימא דילמא לאו אביה הוא באלו המעוט כמאן דליתא דמי, **(ב)** הא דשמואל דרובא זבני לרדיא דאין רוב גמור אלא מצד המנהג וכיוצא בו ובזה אמר שמואל סמוך מיעוטא לחזקה דלא הוי רוב הטבע ולא רוב דגילה לנו התורה כגון במכה אביו ואמו דחייב דודאי אביו הוא דהמועט כמאן דליתא א"כ מתורץ קושי' שעה"מ דמקשה לשמואל דמפותה יהי' פטור מקנס דנימא דלמא לאו אביה הוא ואין הולכין בממון אחר רוב כמו דאמר שמואל, ז"א כמו שכ' תוס' והר"ן לשיטת הרמב"ם דרוב מצד המנהג לא הוי רוב גמור, והשתא ניחא הא דקאמר דרוב מצויין אצל שמ"ה ולא כן קאמר בעילוף דדוקא גבי רוב מאשמ"ה דאע"ג דיש מועט שאין מומחין ל"ק דנימא סמוך מעוטא לחזקה כתירץ הרשב"א דאף מעוט דאין מומתין ג"כ יוכל להיות ששחטו יפה אכן בעילוף אי הוי אמר רוב אין מתעלפין הוי קשה דנימא סמוך מיעוטא לחזקה ועיין בשו"ת נפש חיה ת"ד דנ"ג ע"ב, ועתה נתרץ קושית מהר"ם מסטאבניץ דמקשה מה יענה הרשב"א על הברייתא דמצא גדייו דקשה עלי' קושי' הרא"ה ותירוצו לא שייך שם ולמש"כ ז"א דקושית הרא"ה דנימא ס"מ אחזקה ל"ש להקשות רק על רמאשמ"ה דלא הוי רוב קבוע רק רוב מצד המנהג ומצד ההרגל והמעוט כמאן דאיתא ולכך הקשה והוצרך הרשב"א לתרץ אכן אברייתא דמצא גרייו וכו' ל"ק קושית הרא"ה דנימא סמוך מעוטא לחזקה דשם הוא רוב גמור דאחרי רבים להטות ומעוט כמאן דליתא אין צריך לחלק כתירץ הרשב"א והוי כמו הא דסבלינות שמביא הר"ן לחלק בין רוב טבע העולם כמו רוב בהמות כשרות דר"ג ולא רובא דמקדשה והדר מסבלי דלא הוי רוב רק מצד המנהג אכן ברוב גמור מודה שמואל