בית יחזקאל (מיכלסון) רכט

חדר"ל אע"ג דאיירי בדשחיטי תרווייהו סימנים היינו משום דמרא דשמעתא הוא ד"ל דקא' דכמנח דמי ובאמת ליכא מאן דפליג עליה כ"א בשחט סימן א' וכו' עיי"ש וא"כ בשחט ב' הסימנים עדיין קשה כיון דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא לכ"ע א"כ בכהנים דלאו בשחיטה תלי' מילתא כפי הס"ד דרבינא ואיך מותרין בקיבה וב"מ ובאמת ראיתי שהובא קושיא זו בס' מור ואהלות באוהל ברכות סי'. מ"ד לידי"נ הרה"ג שי' וכן בס' דעת תורה יו"ד סי' כ"ז סק"ה וכ' דאין לתרץ דנותן לכהן הקיבה למכור לנכרי ולהאכיל לכלב דהרי רבינא גופי' ס"ל בחולין דקל"ו ע"ב דטריפה פטור ממתנות דכתיב לו ולא לכלבו, וראיתי בס' נחל אשכול שבס' האשכול ה' טמאות כהנים סי' נ"ד שתי' דנהי דאשחרי נבלה מ"מ היינו דומיא דמליקה דהיינו בנחירת סימנים וכיון דתליא בסימנים אינם דומים לעכו"ם ומותרים המעיים להם ובזה תי' מה שהוקשו איך יהי' כהן מותר לשחוט לפי הס"ד דמותרים בנבלה עיי"ש אבל לפמשכ"ל סק"א בשם הח"ס סי' י"ט דבנחירה מחה תיכף לא הונח בזה ובפרט לשיטת התוס' חולין דצ"א ד"ה כמאן דגם ב"נ נצטוו על הנחירה, ובפשיטות י"ל קושי' הב"א דראוי לו לכהן שימכרנה לישראל ולא דמי לטרפה דלא חזי לשום ישראל, אבל יש להקשות דא"כ לריה"ג ושאר תנאי דס"ל בפסחים דע"ד ע"א דפסח נצלה מקולס ב"מ לתוכו ולשי' רש"י מעכב גם בדיעבד א"כ איך אכלו הכהנים הק"פ הרי נאסר משום הב"מ הנבלע בו וכו' וא"כ נבלע בכולו וכו' דהפסח הי' מחויב להיות שמן משום דהקריבהו נא לפחתך וכו' עיי"ש: ועוד ראיתי בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ז להקשות לשי' הרא"ש הובא בטוו"ד סי' ב' דה"ט דשחיטת עכו"ם נבלה כיון דאינו בר זביחה כיון שלא נצטוו על הזביחה א"כ אם נאמר דלכהנים אישתרי נבלה א"כ הוי ג"כ אינו בר זביחה שלא נצטוו על הזביחה א"כ למ"ל קרא דשחיטה כשירה בזר והרי ע"כ כשירה בזר דאי פסולה בזר ובעי כהן דוקא א"כ למ"ל קרא דנו"ט לא יאכלו הכהנים משום דלא נימא דלכהנים הותרה נבלה הרי ע"כ לומר דאסורים בנבלה דאי הותרו איך רשאין כהנים לשחוט קדשים דפסולים בזר הרי אינו בר זביחה עיי"ש: אכן לפי הנ"ל ניחא הכל דאכתי כהן הוי בר זביחה דהא בחולין לא הי' שום הוי אמינא בגמרא להתיר נבלה לכהנים רק בקדשים א"כ מיושבים כל הקושיות בענין זה והבן: ידידו. הקושיות סימן לד ב"ה בחודש אדר תרמ"ד בילגורייא. להחו"ב מ' שמעון נ"י בעזסטמערטני בעיר וויטעפסק. א) מכתבו קבלתי ואם אמנם לא ידעתיו אכנהו אכן מכותלי מכתבו נראה כי שוקד על דלתי התורה אמרתי להשיבו עכ"פ בקצרה כי מוקף הטרדות הנני כעת ומחוסר בריאות ל"ע וחזון למועד וזת"ד מדי למדתי עתה בהל' קבוע נפלאו בעיני פסקי הרמב"ם ז"ל בפ"ח הי"א מהמ"א פסק דקבוע כמע"מ אשר נתבאר אמנם בסנהדרין דע"ט ע"א מקור ד"ז מקרא וארב לו וקם עליו אשר ר"ש חולק שם על רבנן ודורש ממקרא זה פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' רוצח פסק ואיך א"כ יפסק גם קבוע כמע"מ עכ"ד כ"ת: הנה קושיתו על הרמב"ם כבר נודע בין החיים וכבר דיברו מזה קמאי ובתראי עי' תוס' כתובות דף ט"ו ע"א ד"ה פרט תימא דלר"ש קבוע מנלי' וכו'