בית יחזקאל (מיכלסון) רכב

סימן לב ב"ה א' יתרו תרנ"ט פלונסק. לכבוד המאוה"ג מוה' אברהם יאעלסאן נ"י מק' לוצין פלך וויטעבסק. א) מכתבו בחי"ת קבלתי והנני בזה למלאות שאלתו והנני מעתיק לו בזה ממה שכתבתי בחידושי בדבר קושי' הפני ארי' עה"ת דל"ט ע"א בפסחים דכ"ב דמקשה לר' אבהו דלא תאכל א' איסור אכילה וא' איה"נ והרי אבמה"ח דכתיב לא תאכל הנפש וכו' ותניא ר' נתן אומר מניין שלא יושיט אדם וכו' דק' לר"ל ביומא דע"ד דח"ש מותר מה"ת ודעת הרמב"ם בה' מלכים פ"ט ה"י דבן נח חייב על אמה"ח בכ"ש דאין שיעורין לב"נ א"כ דילמא ברייתא דלא יושיט מיירי בפחות מכשיעור ור' אבהו ס"ל כר"ל דח"ש מותר מה"ת לישראל א"כ אין איסור לישראל לכלבים אבל לב"נ אסור להושיט דב"נ חייב על ח"ש ע"ש ולעד"נ עפי"מ שמביא בשו"ת אוריין תליתאי סי' קס"א מירושלמי רפ"ו דתרומות דאף דסובר ר"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ מודה באיה"נ ופי' המפרש דאם אכל ח"ש אסור מה"ת דנהי דלא מחשב אכילה בפחות מכשיעור עכ"פ הנאה מיהא איכא וביתר ביאור בקהלת יעקב בתוספת דרבנן אית ח' ובס' יד המאיר בחי' לחולין חידש סברא זו מדעתי' דנפשי' וכ' כי הציע הדבר לפני כמה לומדים ופלא כי לא שזפתו עינו כי הן הן דברי הירושלמי ועי' בכלל זה בשו"ת מהר"י אשכנזי חיו"ד סי' ל"ט ובשו"ת יד אלעזר סי' ע"ח א"כ אין לאוקמי בח"ש ואליבא דר"ל דהא אי נימא דאמה"ח אסור בהנאה א"כ גם בישראל אסור ח"ש והבן: ב) וליישב כל קושי' האחרונים שנאמרו בזה דמה פריך דנימא דנ"מ בח"ש באמה"ח דטמאה או בנתבטל בס' ונ"ל באופן חדש בהקדם מה שראיתי כתוב בס' מאמר אברהם פ' קדושים וז"ל בש"ס פסחים וכו' ופריך והרי אבמה"ח דכתיב בי' ל"ת הנפש עם הבשר ותנן מניין שלא יושיט אמה"ח לב"נ ת"ל לפני עור לא חתן מכשול הא לכלבים שרי ומשני אמה"ח אתקש לדם וכו' ומדקדקין העולם ה"ל להקשות בפשיטות טפי היאך תלי' בלפ"ע הא כתיב גבי' ל"ת ולהוי אסיר בהנאה והיאך שרי ליתן לנכרים ותי' גאון אחד ע"פ גמ' דחולין דף ל"ג מזמנין ישראל על בני מעים ולא לב"נ פי' דריאה כיון דנשחטה הקנה כמאן דמנחה בדיקולא דמי' ואף אי עדיין לא יצאה נשמתה וכיון דבישראל בשחיטה תלי' מילתא ובב"נ ביציאת הנפש דלית שחיטה גבי' בישראל מותר ובב"נ אסור ועי' מש"כ הש"ך יו"ד סי' כ"ז בשם הרמב"ם ולפ"ז מיושב קושי' הנ"ל בקצור לא הי' יכול להקשות לאסור ליתן לב"נ מדכתיב לא תאכל ה"א דמיירי בכה"ג דחותך כזית בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה דבישראל שרי לגמרי אפי' באכילה ומכש"כ בהנאה ולכך שרי ליתנו במתנה רק כיון דב"נ יאכלנו באיסור צ"ל הטעם משום לפ"ע לזה דייק לב"נ גופי' אסור משום לפ"ע הא לכלבא שרי פי' לכלב של ב"נ מותר ומקשה אי לא תאכל איה"נ משמע א"כ שרוי עליו איסור משום לא תאכל הנפש עם הבשר ואפי' לכלבים יהי' אסור דאסור לי' בהנאה משום לא תאכל עכ"ל ולפ"ז מיושב כל הקושית הנ"ל דנימא דמיירי לענין ח"ש או בטמאה או בנתבטל בס' דהא עיקר הקושיא הוא מהא דכלבים דעכו"ם שרי ואי מיירי בכה"ג דהוי עכ"פ אמה"ח לעכו"ם א"כ גם לכלבו אסור כיון דל"ת הוי גם איה"נ: ג) אמנם יש לדחות פירוש זה דהנה בס' אור חדש פסחים דף כ"ב ע"ב הקשה בהא דמשני הש"ס שאני