בית יחזקאל (מיכלסון) ריט

שלומו הטוב והנני בזה למלאות רצונו החביב לי להשתעשע אתו בד"ת ואכתוב לו מחידושי בענין זה ובכלל דברי ימצא תשובה גם לדבריו: א) בחולין דף ל"ב ע"ב איתיביה רב אחא בר הונא לרבא שחט את הוושט ופסק את הגרגרת פסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט נבלה אימא וכבר שחט את הוושט מעיקרא א"ל שתי תשובות בדבר חדא דהיינו קמייתא ועוד הא תנן ואח"כ וכו' הנה בחידושי הרשב"א בשמעתין כ' ה"ג או שפסק את הגרגרת ושחט את הוושט ולא גרסי' ואח"כ שחט את הוושט, דהא במתניתין לא גרסי' ואח"כ שחט את הוושט דהא אותביה והתניא ואח"כ, מכלל דבמתניתין לא גרסי' ואח"כ, וכו' ועוד דאם איתא היכי א"ל אימא וכבר שחט והא בהדיא קתני ואח"כ, והא דאקשינן ועוד הא תניא ואח"כ הכי קאמר ליה מאי דקאמרת דמתני' כבר שחט קאמר לא אפשר דהא מפרש בברייתא ותני ואח"כ עכל"ק ועיין בחידושי מהרש"א במשנתינו שכ' שחט את הושט וכו' פסק הגרגרת ואחר כך שחט הוושט וכו' ברי"ף וברא"ש לא גרסינן במתניתן ואחר כך וכ"כ הרשב"א דאם איתא היכי הוה רבא בעי למימר אימא וכבר שחט ולקמן בגמ' גרסינן ועוד והתניא ואח"כ וכו' וק"ל עכ"ל ובאמת הרואה בהרי"ף ובהרא"ש מבואר עוד שינוי גרסא במשנתינו דהם גרסי שחט את הוושט ופסק את הגרגרת שחט את הגרגרת ופסק את הוושט עיי"ש וכן הוא הגרסא במשניות פ"ב מ"ה ועיין ביש"ש חולין פ"ב סי' ט"ז ולפי"ז מוכרחין אנו לומר דכל הקושיא דרב אחא בר הונא לרבא בגמ' הוא מברייתא, דממתניתין ליכא תיובתא כלל דהא בשני האופנים במשנה מיירי דשחיטת הסימן הי' קודם ולבסוף פסק רק דמיירי בשחט הוושט ופסק הגרגרת, או דשחט את הגרגרת ואח"כ פסק את הוושט וכ"כ בראש יוסף תולין בשמעתין דלגרסא זו הא דפריך לקמן לרבא היא מתוספתא ולא ממתניתין דבמשנה לא הוזכר פסק קודם אלא אח"כ לבסוף פסק וכו' עיי"ש והנה ראיתי בלב אריה שכ' דאם אמנם דלפי גירסא זו דליתא במשנה ואח"כ מיושב הקושי' השני' דפריך מואח"כ אבל אכתי לא תקן הקושיא הראשונה דהאיך בעי רבא למימר וכבר שחט דא"כ איך חלקינהו לשנים שחט הוושט ופסק הגרגרת או פסק הגרגרת ושחט הושט מעיקרא דהא היא היא וכדפריך באמת דהיינו קמייתא ותימא גדולה היכי ס"ד דרבא למימר הכי גם הקשה שם לפמש"כ בס' ש"י הובא בקיצור כללי הגמרא בברכות דף ק"א ע"ד דלא פריך הגמרא ועוד רק היכא דפרכא בתרייתא עדיפא מקמייתא ע"ש וכאן הוא להיפך דפרכא ראשונה הוא עצומה מאוד ממשנה גופא דהיינו קמייתא ופרכא בתרא לא הוי רק מברייתא כמש"כ וכדברי המהרש"א ז"ל עיי"ש תירוצו אכן ראיתי בס' חפא"י שכ' בד"ה איתיבי' רב אחא בר הונא לרבא וכו' תמוה מילתא דהיכי ס"ד לומר דשחט את הושט מעיקרא במה דקתני בהדיא ואח"כ, גם למה לי דנקט שני דברים שווין ממש באופן אחד, וכבר ראיתי שמחקו במתניתין הך ואח"כ אבל עדיין לא הועילו כלום דמ"מ היכי ס"ד לפרושי מתניתין הכי כיון דבראשונה נקט שחט ופסק ואח"כ פסק ושחט פשיטא דזה אינו זה ממש דמלבד דקשה היינו קמייתא קשה למה כאן קורא אותו פסק ושחט וכאן להיפך, גם לפי מה שהגיהו במשנה הוצרכו למחוק גם בלשון המקשה בגמרא הך ואח"כ ולגרוס בתר הכי ועוד תניא ואח"כ דהיינו ברייתא, ועוד תיקשי בברייתא עצמה למה לי ואח"כ דהא אי אפשר לפרש דכבר שחט דהיינו קמייתא כדמקשה לרבא בתשובה ראשונה: לכן נראה ברור דלא נתכוין רבא לתרץ דמיירי ששחט את הוושט מעיקרא