בית יחזקאל (מיכלסון) רטז

וכו' נימא בו"ש ב"ע ותי' דהוי ברי גרוע ושמא טוב א"כ גם הסוברים בו"ש ב"ע מודים כאן דלאו ב"ע עיי"ש, א"כ דוקא בחיטים ושעורין דהברי טוב והשמא גרוע דיש סוברים באמת ברי עדיף לזאת גם לדידן עכ"פ חייב בשעורין אבל בשוורים דאין כאן כלל ברי ושמא כנ"ל גם הרמב"ם מודה דאינו חייב ע"י הודאתו בשעורין ודו"ק: ח) עוד יש ליישב שיטת הרמב"ם בהקדם קושית הרא"ש דדילמא בטוענו חיטים והודה בשעורין שפיר מחל לו אבל כאן הא דתבע ממנו מהגדול הוא רק משום דרצה לפרע ממנו מהגדול ובאמת עכ"פ רצונו ליקח מהקטן ולא מחל עיי"ש וא"כ יש לומר משום קושי' זו דשיטת הרמב"ם דבשוורים באמת הטעם משום משטה, והנה בקושי' דאין אדם תובע כל תביעותיו בב"א חי' בס' שבט שמעון דף ע"ד ע"א עפ"י החו"מ סי' י"א סק"א שצריך התובע להודיע לנתבע קודם שילך לב"ד מהות התביעה אולי יודה ולא יצטרך לזלותא דב"ד לפי"ז כשבא זה לב"ד בודאי תבעו מתחילה החיטים וכפר לו ובכה"ג כשרואה התובע שזה כופר לו חובותיו אינו מניח אצלו שום חוב ותובע כל מה שיש לו אצלו בב"ד עיי"ש וא"כ י"ל דזאת סברת הרמב"ם דבאם הנתבע טוען א"י אם חיטין אם שעורין א"כ אינו רואה כפירתו בפירוש א"כ אפשר דאין דרכו לתבוע הכל ולא מחל לו והבן וא"כ זה דוקא בחיטין ושעורין דהטעם הוא משום מחילה אבל בשוורים דהטעם הוא משום משטה א"כ גם באם הנתבע טוען שמא פטור והבן, ולפי"ז מיושב הרמב"ם בפ"י מה' נזק ממון בשוורים דבאם איכא עדים משלם עכ"פ כדבריו מהקטן והובא כן חו"מ סי' ת' ובש"ע חו"מ סי' פ"ח סי"ב פסק המחבר כהרמב"ם דאפילו יש עדים על השעורים פטור על השעורים ובש"ס דילן מדמה קטן וגדול לחיטים ושעורין אכן כ' האחרונים דנ"מ בין מחילה למשטה לענין עדים דע"י מחילה פטור אף באיכא עדים וא"כ בחיטים ושעורים הטעם משום מחילה פטור אף בעדים לא כן בשוורים ודו"ק: ט) עוד יש ליישב בהקדם דברי הס' עטרת זקינים ב"ק דל"ה לפרש קושית הש"ס אכתי תהוי תיובתא וליישב דברי רש"י שכ' כ"ש דהוי תיובתא משום דלר"ג יש שבועה עכ"פ, ודעת התוס' שם דרבה ב"נ רצה לתרץ א"ע ככ"ע, א"כ קשה כיון דאיכא שבועה והנתבע שטוען שמא א"י לשבע ומשלם, ולמה צריך ראי' יקח הניזק כפי דבריו מצד מתוך שאיל"מ, וזאת כונת הש"ס אכתי תיובתא דרב"נ, דבלא רבב"נ הוי מצי לאוקמי מתניתין בברי וברי אבל לרבה ב"נ מוקמינן בברי ושמא א"כ הוי א"י לשבע ומשלם, וא"כ לפי"ז מכאן מפורש יוצא כדעת הרמב"ם, ומכאן באמת למד דעתו בזה דהלא כונת הש"ס לומר אלא בניזק ברי ומזיק שמא דאז שפיר ניחא דשקיל כדאמר מזיק והוי ממין הטענה אכן יוקשה אחרת דלמה צריך ראי' יקח כפי דבריו מצד מתשואיל"מ, והנה שיטת התוס' ב"ק דף מ"ו דבלא הוי לי' למידע לא אמרינן מתשואיל"מ עיי"ש א"כ לשיטתם אין לפרש כן כונת קושי' הש"ס רק דהש"ס, מקשה בפשיטות דבניזק ברי ומזיק שמא אכתי תיובתא דרב"נ דלמה יקח כדאמר מזיק, א"כ שפיר סוברים דגם במזיק שמא הוי שלא ממין הטענה אכן הרמב"ם לשיטתו דסובר דגם בלא הוי לי' למידע אמרינן מתוך שאיל"מ (עיין ש"ע חו"מ סי' ע"ה) א"כ כונת קושי' הש"ס כנ"ל ושפיר אדרבה מפורש יוצא דבניזק ברי ומזיק שמא הי' ניחא דברי רבב"נ בהא דשקיל כדאמר מזיק כפי שיטת הרמב"ם רק דאחרת קשה כנ"ל דנימא מתוך שאיל"מ ודו"ק: יוד) עוד יש ליישב בהקדם קושית התוס' ב"ק שם ד"ה מדסיפא נימא בו"ש ברי עדיף וחי' דהוי ברי גרוע עיי"ש, אכן הרמב"ם דסובר דגם בלא הוי