בית יחזקאל (מיכלסון) ריג

ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת אלא ודאי דרב"ח סובר דכאן חשובה היא כנשבע ונפטר כסברת הפלאה ושאר מפורשים הנ"ל, ושפיר קאמר רש"י דנ"מ לענין היפוך דבדרבנן מהפכינן כיון דהיא נחשבת כנשבע ונפטרת, ולכך בהא דע"א מעידה שהיא פרועה לא פי' רש"י שום נפקותא, דהא נוכל לומר האי נ"מ גופא לענין היפוך כדלעיל אבל בהא דר' פפא דאמר אי פיקח היא וכו' ע"כ דסובר כתשובת רבא דהוי שבועה דרבנן, ורק ע"י עצה דאי פיקח היא יוכל לחייבה שד"א, וע"כ דנחשבת כנשבע ונוטל כתשובת רבא, ולכן שפיר כ' רש"י הנפ"מ לענין נק"ח, דהא לא יוכל לומר לענין היפוך, היינו דשבועה דאורייתא לא תהי' יכולה להפוך, ושד"ר יכולה להפוך, דהא גם שבד"ר לא יכולה להפוך כשיטת הרי"ף והרא"ש הנ"ל כיון דנחשבת לנשבעת ונוטלת וגם בשבועה דרבנן אין מהפכין, ובזה מיושב גם דקדוק האחרונים דלמה לא כ' רש"י הנפ"מ בתחילת הפיסקא דע"א מעידה וכו' רק על דברי ר' פפא ולהנ"ל ניחא: שוב ראיתי בפי' הפרישה סי' פ"ז הובא בקונטרס כתוב הדר בסו"ס תולדות יצחק לתרץ לשון הגמ' דקטעין מאתים ולכאור' היא טוענת אכן פי' דהיא נקראת הנשבע ונפטר כנ"ל עיי"ש שדרך כעין פירושי ת"ל ובאופן אחר, [ועיין בחידושי בסוגיא זו בספרי פינות הבית אות מ"ו, מ"ז]: והנני ידידו סימן ל ב"ה ג' חו"ב תרע"א פלונסק. שוי"ר לש"ב יד"נ האברך הרב הגדול איש אשכולות חו"ב מו"ה אפרים פישל ניימאן נ"י בק' מאקאווי, וכעת רב בעיר נויארק. מכתבו עם ח"ת בסוגיא דטענו חיטים האיר מול פני, והנני שולח לו איזה מחידושי בסוגיא זו, ובזה ימצא השייך. לדבריו, ויתורץ לו תמוהותיו, וזה החלי בעזהש"י: א) הרמב"ם ז"ל פסק דטענו חיטין והלה משיב איני יודע אם חיטין אם שעורין חייב ותמהו עליו הראב"ד ז"ל דהוא נגד ש"ס בב"ק דף ל"ה ע"ב אלא דקאמר ניזק ברי ומזיק שמא אכתי תהוי תיובתא לרבה בר נתן עיי"ש, ובש"ך חו"מ סי' פ"ח: ולענ"ד ליישב דלכאור' קשה באמת בסברת הש"ס דבניזק ברי ומזיק שמא תשיב שלא ממין הטענה, ובאם הניזק טוען שמא ומזיק ברי הוי הכל ממין טענתו בכלל השמא של התובע, ב' קשה יותר על רש"י דפי' דכ"ש דהוה תיובתא דרבה ב"נ דמאי כ"ש איכא הא באמת יש סברא דע"י שהמזיק משיב שמא הוי הכל בכלל הודאתו והוי ממין הטענה:. אכן באמת ניחא לסברת רש"י דטעם דרב"נ הוא משום מחילה, א"כ הפטור על השעורין בא מצד התובע, א"כ כל שהניזק טוען ברי שפיר יש מצידו מחילה על מה שהודה לו הנתבע, ורק באם התובע טוען שמא אז אין ראי' שמחל או הודה והבן, וא"כ שפיר הוי גם כ"ש, דהא באם גם הנתבע טוען ברי יש עכ"פ הודאת בע"ד שהוא חייב שעורין, ועכ"ז מצד מחילת התובע פטור, מכ"ש באם גם מצד הנתבע אין חיוב ברור ודבר ידועה בודאי מצד התובע שמחל צריך להיות פטור: אך כל זאת עולה יפה לטעם רש"י ותוס' והרא"ש מצד מחילה והודאה, אבל לשיטת הרמ"ה מצד משטה, א"כ הפטור משעורין בא מצד הנתבע, וכאן דהנתבע טוען שמא למה הוי שלא ממין הטענה ולמה באמת אכתי קשה על רבה בר נתן, הא