בית יחזקאל (מיכלסון) ריב

וע"כ צ"ל דרב"ח סובר טעם משום סמ"י, א"כ אף בליכא טעם אישתמוטי שפיר יש לה שבועה ולא הוי חשוד אממונא וכו', וא"כ לסברתו משום סמ"י שפיר כ' רש"י בדאורייתא לא מהפכינן, אבל אח"כ בהא דר' פפא אי פיקח הוא דלא איירי בהא דרמא ב"ח א"כ י"ל דאם יביא אותה לשבועה דאורייתא יהי' מצד אישתמוטי דהא שם באמת היא נשבעת ונפטרת ויש בזה ענין אישתמוטי שאין לה לשלם מה שקיבלה כבר, ושפיר רש"י לשיטתו דכלל דאישתמוטי דוחה ענין החשד, ולא סמ"י, א"כ לכל דאשתמוטי באמת גם בדאורייתא מהפכינן, ובזה מיושב גם מה שמקשים על רש"י שסובר בשבועות דף מ"א (הובא שם בתוס') דגם בדאורייתא מהפכינן, וכאן כ' רש"י הנ"מ לענין היפך דבדאורייתא לא מהפכינן, ולהנ"ל ניחא דרק לסברת רמי בר חמא כ' רש"י כן לטעם דסמ"י, אבל בסוף גבי אי פיקח כ' רש"י באמת כשיטת עצמו דגם בדאוריית' מהפכינן ודו"ק: ובזה ניחא גם מה שלא כ' רש"י הנ"מ לענין נק"ח בהא דרב"ח גם גבי ע"א, רק גבי אי פיקח הוא, דרק שם אין לומר הנ"מ משום היפך ודו"ק: ד) ברש"י שם לענין היפך ולקמן גבי אי פיקח לא כ' רש"י לענין היפך גם דרש"י סותר א"ע דכ' בתוס' שבועות דמ"א בשם רש"י דגם בדאורייתא מהפכינן, ולתרץ י"ל כעין סברת הרי"ף דבנשבעין ונוטלין גם בדרבנן לא מהפכינן עיי"ש מילתא בסבר' נחמדה, כן סובר רש"י הסברא הזאת לענין שבועה דאורייתא דבאם הוא נשבע ונפטר והוא המוחזק אז גם בדאורייתא מהפכינן, ועל זה מביא שם התוס' שבועות דף מ"א ראי' מר' פפא דאמר לו אישתבע לי דגם שם הוי נשבע ונפטר, אבל בנשבע ונוטל אין מהפכין בדאורייתא כסברת הרי"ף לענין דרבנן, וא"כ לעיל גבי רמי בר חמא דהוי נשבעת ונוטלת שפיר בדאורייתא לא מהפכינן אבל גבי אי פיקח דהוי נשבעת ונפטרת רש"י לשיטתו סובר באמת דגם בדאורייתא מהפכינן ודו"ק: ה) עוד נ"ל ליישב עפ"י מה שהקשו בס"ד דרב"ח דשבועה דאורייתא הא בודאי ידע הא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ועיין בזה בפ"י, ועיין לזקיני בהפלאה שתי' דרמב"ח ס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי והו"ל איהי' כנשבע ונפטר מזה שנתן לה הבעל ועיין בהר"ן שכ' לתרץ הס"ד דרמב"ח דהוה סבירא ליה דולא ישלם דקרא לאו דוקא אלא מי שבא להעמיד הדבר בחזקתו הראשונה הוא נשבע וכאן האשה בא להעמיד חזקתה במה שהבעל חולק עמה וכו' ועיין בס' תבואות השדה אות ב' ושם באות ג' בכונת השטמ"ק ושו"ת בשמים ראש ועיין בס' אהבת ציון לכתובות שכ' וז"ל אמר לי' רבא שתי תשובות בדבר עיין בר"ן ובאחרונים ז"ל מה שכ' בדעת רמב"ח כל א' לפי דרכו, ואענה גם אני הנה על קושי' הראשונה דנשבעת ונוטלת י"ל לפי מש"כ בעפ"י במס' ב"מ בפ' המקבל בסוגיא דקציצה בטעמא דאמרינן א"י אם פרעתיך דחייב אף דברי ושמא לאו ברי עדיף ה"ט משום דשיעבודא דאורייתא וכיון שודאי הלוהו ומשתעבדי נכסין לא מיקרי המלוה מוציא מחברו אדרבא הוא חשיב כמוחזק יעו"ש, וא"כ ה"ה בנ"ד לענין שבועה לא חשיב נשבע ונוטל וכו' עיי"ש, והנה הרי"ף והרא"ש כתבו דאין לומר הנפ"מ משבועה דאורייתא לשבועה דרבנן לענין היפוך דכאן בנשבע ונוטל גם בשבועה דרבנן אין מהפכינן כיון דמי שרוצה ליטול עליו לישבע עיי"ש, וא"כ ניחא כל הקושית דשפיר כתב רש"י בהא דסבר רמב"ח למימר שד"א דהנפ"מ לענין היפוך, אף דגם רש"י מודה לסברת הרי"ף והרא"ש דגם בשבועה דרבנן בנשבע ונוטל לא מהפכינן, רק דכאן שפיר כ' רש"י הנפ"מ לענין היפוך דבדרבנן מהפכינן כיון דלפי הס"ד דרמב"ח דהוי שבועה דאורייתא אף דיש חשיבה כמו שהשיב רבא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין