בית יחזקאל (מיכלסון) ריא

בכלל נשבע ונוטל וגם בדרבנן לא מהפכינן וא"כ לא חשבה בכלל מחזקת א"כ בלא זה לא קשה קושית התוס' דיש לה מיגו דהא שוב יתעורר קושית ז' ההפלאה וזקיני הגאון ז"ל מבולגורייא דיש לו כנגד מיגו דהוי טעין אישתבעי ואין לתרץ כנ"ל דהוי מוחזקת דהרי"ף חשבה כנשבע ונוטל, א"כ לא צריך הרי"ף לתירץ התוס' בדדמי, דהמיגו בלא זה ליתא, ושפיר לא צריך להביא הסיום דפרע דייק והבן: ב) עוד נ"ל ליישב דברי הרי"ף ז"ל דהנה תוס' מקשים שם ד"ה אמר רבא בשם הרשב"א אכתי איכא שלישי דכאן לא שייך אישתמוטי ושפיר יש לה מיגו, אכן נלענ"ד בהקדם קושית הפ"י ב"מ דף ג' דמקשה הגמ' על מובמ"ק דיש לו מיגו הא סברת אביי בשבועת מוב"ק הוי משום סמ"י יש לו עליו, א"כ דילמא יש לו מ"י רק על נ' זוז ולא על מאה עיי"ש, וראיתי לזקיני הגה"צ הנ"ל מהר"נ זי"ע שתי' בהקדם קושית הר"ן על סברת מלוה ישנה דהלא למה לא יטען בפירוש שיש לו מלוה ותירץ הר"ן דאפשר הוא רוצה בהחפץ שטוען כולו שלי ולא תחמוד בלא דמי משמע לי' א"כ הוא מוכרת לטעון ששייך לו החפץ עיי"ש א"כ כאן במוב"ק דהטטנה הוא על ממון ולא על חפץ שפיר לא שייך סמ"י דהא למה אינו טוען האמת, והבן, אכן זה ניחא שם במובמ"ק, אבל כאן דהיא איננה מוחזקת באם תאמר האמת שיש לה ספק מ"י לא יתנו לה כלום, דרק שם מקשה הר"ן שפיר דיכול לטעון סמ"י כיון שהוא מוחזק, אבל כאן אין ביכולתה לטעון, א"כ שפיר ליכא כאן מיגו אף דליתא לטעם אישתמוטי כקושית הפ"י דדילמא סמ"י יש לה עליו ואין כאן קושית הר"ן שתאמר האמת והבן: והנה הא דמקשה התוס' לרבא ד"ה מיפרע שיש לה מיגו זה דוקא לשיטתם בתוס' הקדים דיש כאן תשובה שלישית דאם לא שייך אישתמוטי איכא מיגו דהתוס' אפשר דצ"ל סברת אביי משום סמ"י כדעת הרמב"ם דאינו מביא הא דאביי משום סמ"י, וא"כ לפי"ז מוכרת הש"ס לסיים דפרע דייק בכדי שיהי' מיגו בדדמי, דאל"כ יקשה קושית התוס' דיש לה מיגו, אבל הרי"ף לשיטתו שסובר בפירוש בב"מ כאביי דסמ"י יש לו עליו א"כ בלא הסיום דפרע דייק אין כאן מיגו דשמא יש לה סמ"י רק על מה שהיא כופרת כקושית הפ"י ריש ב"מ ולא נצרך לשיטת הרי"ף דברי הסיום דפרע דייק דהקושי' משום מיגו ליתא לדידי' והבן: ג) ברש"י שם נ"מ לענין היפך מקשים דלקמן אי פיקח שמעון כ' רש"י הנ"מ לענין נק"ת ושם עיי"ש, ולענ"ד בהקדם קושית התוס' ד"ה אמר רבא הא יש תשובה שלישית דליתא הכי טעם דאישתמוטי, והנה עיין במהרש"ל דכל קושית התוס' הוא לפירש רש"י ב"מ דף ג' דתי' הש"ס אישתמוטי וכו' הוא לתרץ שלא יהי' כאן חשוד אממונא וכו' עיי"ש (ואף דגם לפי' התוס' שם בב"מ דפי' דטעם אישתמוטי צריך לענין שלא יהי' לו מיגו וא"כ גם לשיטתם קשי' כאן דליכא טעם אישתמוטי א"כ נימא מיגו, ודברי המהרש"ל צ"ע ועיין בחת"ס שתי' בסברת מיגו לאפטורי משבועה עיי"ש) ולענ"ד דבאמת י"ל סברה חדשה דרק לשיטת רש"י שפי' ב"מ ד"ג דהא דיש שבועה למובמ"ק ולא אמרינן חשוד אתא"ש הוא מטעם אשתמוטי, א"כ השבועה באה לברר רק בנוגע למלוה ותביעה זאת ממילא יכולין להפך אף בשבד"א, דהא מה שהי' נשבע הנתבע עתה ע"י היפוך ישבע התובע, אכן אם נאמר דשבועת מובמ"ק הוא מצד סמ"י א"כ אף דיהפך השבועה על התובע וישבע שמגיע לו עוד חמישים זהובים מתביעה זאת, אבל זאת לא יתברר בנוגע לסמ"י מכבר, רק ע"י שבועת הנתבע, לכן בשבועה דאורייתא לא מהפכינן ודו"ק: וא"כ רמא ב"ת דסובר שבועה דאורייתא דקשה עליו קושי' שלישית הא כאן לא שייך אישתמוטי כקושי' הרשב"א בתוס'.